|
|
עמוד:74
פרק ב פסוק ו אפפוני מים עד נפש תּהום יסבבני סוף חבוש לראשי : פסוק זה פותח את הבית השני שבמזמור ( פסוקים ו - ח ) . ראשית הבית מתארת נתק מוחלט בין המשורר לבין אלוהיו , שאינו נזכר כלל בכתוב . הטובע חש שמים אפפוהו , סבבוהו ( ראו שמואל - ב כב , ה : " כי אפפוני משברי מות נחלי בליעל יבעתוני " והשוו לעיל פסוק ד ) . המים הגיעו " עד נפש " , היינו עד לצוואר , עד לגרון ( כעולה מן הפסוק הדומה לשלנו : " הושיעני אלוהים כי באו מים עד נפש " [ תהילים סט , ב ] והשוו תהילים קה , יח : " ברזל באה נפשו " , כלומר שהכבלים ניתנו על צווארו ) . עומק היאוש שבו שרוי המתפלל מתבטא גם באזכור חוזר של הים , שנזכר כבר בפסוק ד . הים מכונה בפסוקנו בשם " תהום " הסובב את הטובע , וכן פירוש " תהום " בפסוקים אחרים , כגון האמור על זרוע האלוהים : " הלוא את היא המחרבת ים מי תהום רבה " ( ישעיה נא , י ) או האמור על החכמה הנסתרת : " תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי " ( איוב כח , יד ) . סיום הפסוק , " סוף חבוש לראשי " , מעיד על החמרה במצבו של המתפלל . המים עברו מכבר את צווארו , גרונו , ועתה הסו ּ ף הגדל במצולה , בקרקע הים , הוא ככובע לראש המתפלל . אם יש את נפשכם לדעת מה היא נפש למילה נפש , מלבד המשמעות של גרון או צוואר , נודעות משמעויות רבות בשפה העברית , וכך הוא כבר במקרא . אחת מהן היא תאבון : " כי תשב ללחום [ = לאכול לחם ] את מושל בין תבין את אשר לפניך . ושמת שכין בלועך אם בעל נפש אתה [ = תאבון ] . אל תתאיו למטעמותיו והוא לחם כזבים " ( משלי כג , א - ג ) . " נפש " היא גם כינוי לאדם בכלל , כגון בסיכום מניין יורדי מצרים , " כל נפש שישים ושש " ( בראשית מו , כו ) , או כאמור בדברי יצחק לעשו , " בעבור תברכך נפשי " ( בראשית כז , ד ) כלומר - כדי שאברך אותך אני ( וראו להלן ד , פסוקים ג ו - ח ) . " נפש " יכול גם להיות כינוי לרוח החיים שבאדם ( " ותשוב נפש הילד על קרבו ויחי " [ מלכים - א יז , כב ] או " כי הדם הוא הנפש " [ דברים יב , כג ]) או למשכן הרגשות שבו ( " ואהבת את ה ' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך " [ דברים ו , ה ]) . בלשון חכמים " נפש " הוא גם כינוי לציון על קברו של אדם ( משנה שקלים ב , ה ) . השפה העברית יצרה צירופים רבים עם מילת " נפש" ונביא את חלקם . " ידיד נפש " , היינו חבר יקר , הן מילות הפתיחה של פיוט ידוע , מעשה ידי ר ' אלעזר אזכרי ; " ציפור הנפש " הוא הדבר היקר ביותר לאדם ; " מסירות נפש " היא נכונות להקרבה עצמית למען מטרה נעלה ; " הישארות הנפש " היא האמונה בחיי עולם הבא ; " דיני נפשות " הם עניינים שחיים ומוות תלויים בהם , ומי שמבקש למצוא אוהדים לתורתו הריהו בבחינת " עושה נפשות " . ומן הצד האחר , מצאנו גם ביטויים שליליים , כגון הקביעה כי אדם שמאס בדבר כלשהוא " נקעה נפשו " ממנו ; כי אכזבה וצער גורמים ל " עגמת נפש " או ל " מפח נפש " ; כי המאבד עצמו לדעת הריהו " טורף נפשו
|
|