|
עמוד:114
ד , א - ג תפילתו - תלונתו של יונה פרק ד פסוק א ויּרע אל יונה רעה גדולה ויּחר לו : איום " הרעה " סר מעל נינוה ( ג , י ) שאנשיה שבו מ " דרכם הרעה " ( ג , ח ) , ותגובתו המיידית של יונה , המתחברת אל התמונה הקודמת : " וירע אל יונה רעה גדולה ויחר לו " . אל לה לחלוקה לפרקים - מעשה ידיו של בישוף אנגלי מימי הביניים - להסיח את דעתו של הקורא מן הרצף שבין סיום פרק ג לראשית פרקנו . בעברית המקראית הקלאסית היינו מצפים לניסוח " וירע בעיני יונה " ( כגון בראשית מח , יז [ " וירע בעיניו " ] ועוד ) , אך בעברית של ימי הבית השני מקובל יותר ביטוי כגון " וירע להם רעה גדולה " ( נחמיה ב , י ) . לשון המקרא המאוחרת גם מחבבת את המושא הפנימי ( " וירע .. רעה " ) . הרעה היא " גדולה " , כמקובל בספרנו - שכבר סופר בו על סער גדול ועל יראה גדולה - ויש בתואר זה מן האירוניה : עיר " גדולה " ניצלה ויונה חש כי נגרמה לו " רעה גדולה " . הכתוב מבטא את הסיבה והתוצאה בשימושי לשון דומים : ה ' שב " מחרון אפו " ( ג , ט ) , ועל כן חורה ליונה . וראוי לתת את הדעת על המבנה הכיאסטי שבין תגובת ה ' על תשובת אנשי נינוה לבין תגובת יונה על הצלתה של העיר , מבנה היוצר רושם שה ' ויונה החליפו ביניהם תפקידים : [ שב ה ' ] מחרון אפו ( ג , ט ) וירע [ ליונה ] ... רעה ( ד , א ) [ וינחם ה ' ] על הרעה ( ג , י ) ויחר לו [ ליונה ] ( ד , א ) במילים " וירע ... רעה גדולה " יש גם משום משחק מילים עם הפסוק " וייראו האנשים יראה גדולה את ה '" ( א , טז ) : בעוד המלחים - הגויים יראים את אלוהי ישראל , יונה שליחו אינו משלים עם מעשיו ויוצא חוצץ נגדם . הרעה הגדולה , ביטוי של אי הסכמה עם פועל האלוהים , מעוררת ביונה כעס גדול , חרון אף . ואין כתובנו מגלה עדיין על מה ולמה מכעיסה הצלת נינוה את הנביא . מושא פנימי הצירוף " וירע ... רעה גדולה " - כמו גם " ויראו ... יראה גדולה " ( א , י ) , " וישמח ... שמחה גדולה " ( ד , ו ) , " ויצעק צעקה גדולה ומרה " ( בראשית כז , לד ) , " והעם מחללים בחלילים ושמחים שמחה גדולה " ( מלכים - א א , מ ) , ועוד כיוצא באלה - קרוי בלשון המדקדקים " מושא פנימי " , כאשר הפועל ושם העצם הבא בעקבותיו הם מאותו שורש . דרך הבעה כזו , שפעמים רבות באה להדגשה , מאפיינת בדרך כלל לשון גבוהה המצויה רבות בשכבת הלשון המקראית המאוחרת , כך , למשל , במקום " וישמח ... שמחה גדולה " אפשר היה לומר ביתר קיצור " וישמח מאוד " ( מלכים - א ה , כא ) , אך המושא הפנימי , היינו הכפלת השורש , מעצים את הרושם , ובמקרה של סיפורנו מוגדל הרושם גם על ידי התואר " גדול ( ה ) " המופיע בכל המקרים שנזכרו לעיל .
|
|