|
|
עמוד:70
פרק ב פסוק ד ותּשליכני מצולה בלבב ימּים ונהר יסבבני כּל משבריךָ וגלּיךָ עלי עברו : בפסוק זה נפתח תיאור הצרה שבה שרוי המתפלל . ה ' הוא האחראי לה : " ותשליכני מצולה בלבב ימים " . בהקשר הסיפורי שהמזמור נתון בו , נתפסת השלכתו של יונה הימה ּ על ידי המלחים ( ברצונו של ה ' : " כאשר חפצת עשית " - א , יד ) כהשלכתו למצולה . בהשלכה למצולות ניתן ביטוי הן לנטישת המתפלל על ידי ה ' ( ראו לדוגמה תהילים נא , יג : " אל תשליכני מלפניך " ) , והן להטלה פיסית אל מעמקי הים ( כאמור גם על אודות טביעת המצרים בים סוף : " ואת רודפיהם השלכת במצולות כמו אבן במים עזים " [ נחמיה ט , יא ]) . " מצולה " ו " לב ים " מופיעים בהקשר אחד גם בשירת הים : " ירדו במצולות כמו אבן ... קפאו תהומות בלב ים " ( שמות טו , ה - ח ) , ובאותה שירה בא גם הפועל צל "ל ( " צללו כעופרת במים אדירים " [ פסוק י ] ) . המצולה מבטאת את המעמקים שבהם שרוי המתפלל ואילו לב הים - את הריחוק מכל חוף . אם לא די בכך , הרי שהמשווע לעזרה גם חש כשהוא מוקף בטבעת החונקת אותו : " ונהר יסובבני " ( וראו עוד בפסוק ו להלן : " אפפוני מים עד נפש תהום יסובבני " ) . " ים " ו " נהר " נרדפים זה לזה במקרא , כגון : " כי הוא על ימים יסדה / ועל נהרות יכוננה " ( תהילים כד , ב ) , וכמו במזמור תהילים זה גם בפסוקנו הכוונה למי מעמקים , המים התחתונים שהיורד שאולה הגיע אליהם . חלקו השני של הפסוק , " כל משבריך וגליך עלי עברו " , מבטא תהליך הולך ונמשך של טביעת הדובר , וראו מילים אלה ממש גם בתהילים מב , ח . ה " משברים " האמורים בפסוק הם גלים הנשברים אל החוף . ואשר לצירוף " עבר על " ראו תהילים קכד , ד - ה : " אזי המים שטפונו נחלה [ = צורת משנה של " נחל " ] עבר על נפשנו . אזי עבר על נפשנו המים הזידונים " . משבר ומשבר " משברים " , תמיד ברבים במקרא , הם גלים הנשברים ברעש גדול אל החוף . כך בתהילים מב , ח שלשונו כלשון פסוקנו , או בתהילים צג , ד : " מקולות מים רבים אדירים משברי ים " , ובספרנו מתבארת המילה כגל שבכוחו לשבר אניות , " ויהי סער גדול בים והאניה חישבה להישבר " ( א , ד [ וראו בפירוש שם ]) . שם עצם שניקודו שונה , " משבר " , הוא פי הרחם שממנו מגיח הנולד , כאמור : " כי באו בנים עד משבר וכוח אין ללידה " ( מלכים - ב יט , ג ) . אף הכיסא שעליו יושבת היולדת בשעת הלידה מכונה בלשון חז " ל " משבר " . בדיונה של המשנה בהוצאה להורג של אישה מעוברת , נאמר כי אין להמתין עד שתלד , אלא אם כן " ישבה על המשבר " , היינו שכבר אחזוה צירי לידה , ובמקרה זה " ממתינין לה עד שתלד " ( ערכין א , ד ) .
|
|