|
|
עמוד:110
פרק ג פסוק ט מי יודע ישוב ונחם האלֹהים ושב מחרון אפו ולֹא נאבד : המשך הצו המלכותי , כפי שהוא מופיע בפסוקנו , מעורר את זכר דברי הגדול שבאניה , רב החובל ( א , ו ) : " אולי יתעשת האלוהים לנו ולא נאבד " . שני הגויים הללו , רב החובל ומלך נינוה , מכירים בכך שהפלת תחינתם בפני האלוהים עשויה לעורר עליהם את רחמיו , רעיון שהוא נדבך חשוב בעיצוב המסר של סיפורנו . עם זאת , מלך נינוה - כמו רב החובל - איננו בטוח שאלוהים אכן יוותר על החלטתו לאבד את בני האדם , שהרי לו ּ היה בטוח ברחמי ה ' לא היתה התשובה תשובה של אמת , אלא כעין עסקה מסחרית של " תן וקח " . ללשון " מי יודע " השוו בהקשר דומה את דברי דוד המתאבל על בנו : " אמרתי מי יודע יחנני ה ' וחי הילד" ( שמואל - ב יב , כב ) , ולשימוש דומה , והפעם במילה " אולי " , ראו דברי משה אל בני ישראל לאחר חטא העגל : " אתם חטאתם חטאה גדולה ועתה אעלה אל ה ' אולי אכפרה בעד חטאתכם " ( שמות לב , ל ) . דברים דומים לאמור בפסוקנו אומר גם הנביא יואל : " מי יודע ישוב וניחם והשאיר אחריו ברכה " ( ב , יד ) . משמעות " ניחם " בפסוקנו היא התחרט ( כגון " וינחם ה ' כי עשה את האדם " [ בראשית ו , ו ]) ושימוש לשון זה מעורר קושי ניכר : האם אלוהים הוא כאדם המתחרט ומשנה את החלטתו ? מתברר כי לעיתים התשובה על שאלה זו היא חיובית . תשובת אנשי נינוה , " וישובו איש מדרכו הרעה " , עשויה לשכך את חרון אפו , כלומר כעסו של אלוהים , ולהשפיע עליו לשנות את החלטתו : " ישוב וניחם האלוהים ושב מחרון אפו " . לצירוף שו " ב ונח " ם השוו עוד תחינת משה בעבור העם בעקבות חטא העגל : " שוב מחרון אפך והינחם על הרעה לעמך ... וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו " ( שמות לב , יב - יד ) , וכן בתפילה המיוחסת למשה , מזמור צ בתהילים שכותרתו " למשה " : " שובה ה ' עד מתי והינחם על עבדיך " ( פסוק יג ) . " לא אדם הוא להינחם" האפשרות שהאלוהים ישנה את דעתו ( ובמיוחד אם הוא עושה זאת כתגובה על התנהגות אנושית כגון תפילה , צום , בקשת סליחה וכיוצא באלה ) מעלה סוגיה תיאולוגית קשה . לכאורה אין להעלות על הדעת אפשרות שכזו , שהרי ( כדברי שמואל לשאול ) " קרע ה ' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך . וגם נצח ישראל [ = הקב " ה ] לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להינחם " ( שמואל - א טו , כח - כט ) , וגזירתו היא סופית ובלתי ניתנת לשינוי . ועם זאת , באותו פרק עצמו , נאמר כי ה ' ניחם גם ניחם : " ויהי דבר ה ' אל שמואל לאמור . ניחמתי כי המלכתי את שאול למלך " ( פסוקים י - יא ) , וכן הוא בפסוק הבא בספרנו .
|
|