|
|
עמוד:109
מה היא קריאה " בחוזקה " ? שאלה זו שואלים שני התלמודים , הבבלי והירושלמי , כשהם עוסקים בפסוקנו ובתשובתם של אנשי נינוה . נראה שלא נשמטה מעיניהם העובדה שתיבת " בחוזקה" מופיעה במקרא עוד שלוש פעמים בלבד ותמיד במשמעות שלילית : יבין מלך חצור " לחץ את בני ישראל בחוזקה עשרים שנה " ( שופטים ד , ג ) , בני אפרים רבים עם יפתח בחוזקה ( שם ח , א ) ואילו משרתם של הכהנים בני עלי מאיים על מקריבי הקרבנות כי יקח מהם " בחוזקה " את החלק מן הקרבן שיבחר בו ( שמואל -א ב , טז ) . לאור זאת , מה היא קריאה אל אלוהים בחוזקה ? התלמודים מבינים מילה זו כמצביעה על אמירת דברים תקיפים ולאו דווקא דברי תחנונים , דברים תקיפים וטענות קשות שבצידם גם מעשים בוטים . התלמוד הבבלי ( תענית טז ע " א ) מספר : " אמרו לפניו : ריבונו של עולם ! עלוב ושאינו עלוב , צדיק ורשע מי נדחה מפני מי ? " אנשי נינוה טוענים כי לא כל אנשי העיר הם רשעים וחצופים ( " שאינו עלוב " ) ובוודאי יש ביניהם גם צדיקים וצנועים ( " עלוב " ) . האם לא ראוי שבזכות הצדיק והצנוע יבוטל עונשו של הרשע והחצוף ? ואילו בתלמוד הירושלמי ( תענית ב , א ) שם ר ' שמעון בן חלפותא בפי אנשי נינוה את הדברים : " חציפא נצח לכשירא כל שכן לטובתו של עולם " , כלומר : מדרך העולם החצוף שאינו בוש לומר את דבריו גובר על הכשר , זה ששותק ומצטנע , ובוודאי שדבר זה נכון כשמדובר בעניין המביא טוב לעולם , כהצלת אנשי נינוה ממוות , מטרה שלמענה ניתן וראוי אף לדבר בבוטות . ועוד מספרים התלמודים כי היו אנשי נינוה אוסרים " את הבהמות לחוד ואת הוולדות לחוד . אמרו לפניו : ריבונו של עולם ! אם אין אתה מרחם עלינו - אין אנו מרחמים על אלו " ( בבלי , שם ) או " העמידו עגלים מבפנים ואימותיהם מבחוץ , סייחים מבפנים ואימותיהם מבחוץ , והיו אלו גועים מכאן ואלו גועים מכאן . אמרו : אם לא נזכה לרחמים לא נרחם עליהם " ( ירושלמי שם [ המקור חלקו בארמית ]) . על מנהג אחרון זה של הפרדת בהמות מיניקות מצאצאיהם הזקוקים לינוק , כדי לעורר רחמי שמים או אף לתבוע מהם במפגיע להתערב במהלך העניינים , מעיד בתלמוד הירושלמי ר' אחא כי כך נוהגים לעשות בארצות שמדרום וממזרח לארץ ישראל ( " ערביא " ) . מתברר כי מסורות שונות בשני התלמודים לא רואות את תשובתם של אנשי נינוה כמעשה הראוי להערכה , אף אם השיג את מטרתו . על הסיבה לכך ראו להלן , עמ ' . 113 איור מתוך תנ " ך הדוכס מאלבה , כתב יד מאויר הכולל תרגום התנ " ך ופרשנויותיו בשפה הקאסטיליאנית . נכתב בידי רבי משה ארגל באזור טולדו ( סביב . ( 1430 האיור נותן ביטוי מלא למסופר בפסוקים ה - ח . מימין נראות קבוצות נפרדות של גברים ונשים , כאשר לשמאל הגברים כורע המלך לפני כס המלכות שעליו מונח כתרו , אות לכניעתו בפני האלוהים . לרגלי הנשים , קבוצת ילדים ערומים מושיטה את ידיהם בבקשה למזון . משמאל , קבוצות מקבילות של סייחים וטלאים , פרות ועגלים מביטות בערגה זו כלפי זו . משמאל לעיר נראה הנביא יונה המשקיף על האירוע כולו .
|
|