|
|
עמוד:152
עובד בתקופת התלמוד וזכה למעמד מיוחד כפרשן המוסמך ביותר של התורה ( והוא אף מודפס בצדה בכל מהדורה מסורתית שלה ) . התרגום נוטה לתרגום מילולי , אך משבץ בדבריו גם הרחבות אגדיות והלכתיות רבות , כשמגמותיו העיקריות – בצד הבהרת דברי התורה – הן הרצון לשמור על כבודם של אבות האומה וראשיה וההימנעות מייחוס תכונות אנושיות לאל . תרגום השבעים תרגום יווני של המקרא , והוא התרגום הראשון של המקרא לשפה לועזית שהגיע לידינו . תורגם באלכסנדריה של מצרים למן המאה השלישית לפני הספירה , למען יהודים שכבר לא יכלו לקרוא את המקור העברי . לפי מסורת אגדית תורגמה התורה בידי שבעים זקנים במשך זמן קצר לפי בקשתו של המלך המצרי תלמי , ומכאן שמו של החיבור ( ובלעז : ספטואגינטה ) . ככלל מנסה תרגום השבעים להישאר נאמן לנוסח העברי ( כפי שהכירו ) , וערכו רב חשיבות הן במה שנוגע לתולדות נוסח המקרא ולפרשנותו בעולם הקדום והן בשל השפעתו על הספרות היוונית והלטינית שבאה בעקבותיו , בעיקר בכנסייה הנוצרית . הוא כולל ספרים שאינם בנוסח המסורה כגון ספר טוביה וספרי חשמונאים ( ראו בערכם ) . תרגום יונתן בן עוזיאל לנביאים תרגום לספרי הנביאים , אשר חלקים מהם נקראו כהפטרות בבית הכנסת כבר בימים קדומים ועל כן נזקקו לתרגום לשפת העם . על - פי המסורת תרגום זה הוא מעשה ידיו של התנא יונתן בן עוזיאל , תלמידו של הלל הזקן . אכן , נראה שהתרגום נוצר במאה השנייה או השלישית בארץ ישראל , אך – כאחיו הבכיר ממנו , תרגום אונקלוס ( ראו בערכו ) – הגיע בבלה ושם נתקבל כתרגום הרשמי והמוסמך של הנביאים . בלשונו ובמגמתו הוא דומה לתרגום אונקלוס , ונראה ששני התרגומים נתגבשו בסמוך זה לזה . תרגום תאודוטיון תרגום יווני למקרא שנתחבר ככל הנראה בחוגים יהודיים של המאה השנייה לספירה . יסודו כנראה בתרגום השבעים ( ראו בערכו ) וניכר בו הנסיון להתאימו בצורה הדוקה יותר אל נוסח המסורה .
|
|