|
|
עמוד:64
פרק ב פסוק ב ויּתפלּל יונה אל ה ' אלֹהיו ממּעי הדּגה : המצוקה , הכליאה הממושכת בחשכה ומן הסתם הרעב והצמא , עשו את שלהם . יונה שברח מפני ה ' מבין שאין לו מוצא אלא על ידי חידוש הקשר עם אלוהים , בבקשת רחמים וישועה , בתפילה . בתפילת שלמה ( מלכים - א ח , לח ) נזכרת צרת היחיד , כצרתו של יונה , המעוררת אותו לפנות לאלוהיו : " כל תפילה כל תחינה אשר תהיה לכל האדם לכל עמך ישראל אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה " . דוגמאות לתפילה שבה שופך האדם ברוב ייאושו את לבו בפני אלוהיו אפשר למצוא גם במקומות אחרים במקרא , כגון המסופר על משה ( במדבר יא , יא - טו ) , שמשון ( שופטים טז , כח ) או אליהו ( מלכים - א יט , ד ) . יונה גם ישוב ויתפלל פעם נוספת בהמשך העלילה ( ד , ב - ג ) , וראו שם . הפסוק מדגיש כי יונה פונה כאן אל " ה ' אלוהיו " , להזכירנו את דברי רב החובל בפרק א , ו : " קום קרא אל אלוהיך " ; אז , בשעת הסער בים , נמנע יונה מקרוא אל אלוהיו , ואילו עתה , בהיותו במצב שאין ממנו מוצא , הוא נאלץ לפנות אליו בתפילה . לזיקה בין צירוף המילים " ה ' אלוהיו " , המבטא קירבה מיוחדת לאלוהים , לבין תפילה שנושא אדם ראו גם " ויחל משה את פני ה ' אלוהיו " ( שמות לב , יא [ וראו עוד מלכים - ב ה , יא ]) . קריאה אל האלוהים כמוה כתפילה אליו , וראו להלן פסוק ח . המספר חוזר ומזכיר לקורא שיונה מצוי ומתפלל " ממעי הדגה " , וזאת כדי להדגיש את המצוקה שבה הוא שרוי , במעמקי הים , באפילה ובקרבו של דג מצחין . " דגה " היא בדרך כלל שם עצם קיבוצי ( כגון דברים ד , יח : " תבנית כל דגה אשר במים מתחת לארץ " ) , אך לא נראה שלכך כיוון בעל ספר יונה . " דגה " בפסוקנו הוא גיוון סגנוני למילת " דג " . המשכו הטבעי של פסוק ב הוא בפסוק יא , בדבריו של ה ' אל הדג . על שילוב תפילת יונה בסיפורנו ראו להלן . מעיי מעיי ... בעוד יונה יושב במעי הדגה נפנה את תשומת הלב אל מילה זו ושימושיה בלשון המקרא . בדרך כלל המעיים הם שם כולל לאיברים הפנימיים , משכן הרגשות , כגון " על כן מעיי למואב ככינור יהמו וקרבי לקיר חרש " ( ישעיה טז , יא ) . גם אברים פנימיים אחרים משמשים בתפקיד דומה , כגון הלב ( " ויעלוז לבי ומשירי אהודנו " [ תהילים כח , ז ]) והכליות ( " ותעלוזנה כליותי " [ משלי כג , טז ]) . בפסוקים אחרים , כבפסוקנו , המעיים הם כינוי ספציפי למערכת העיכול , כמו שהוא גם בדברי ה ' ליחזקאל : " בן אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגילה הזאת " ( ג , ג ) . יש וכוונתם לרחמה של האישה , כגון מה שנאמר לרבקה הנושאת ברחמה את יעקב ועשו : " שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך יפרדו " ( בראשית כה , כג ) , אך גם אבר ההולדה של הזכר מכונה במילה זו , כדברי דוד על אבשלום : " בני אשר יצא ממעיי " ( שמואל -ב טז , יא ) .
|
|