|
|
עמוד:104
פרק ג פסוק ז ויּזעק ויּאמר בנינוה מטּעם המּלךְ וגדליו לאמר האדם והבהמה הבקר והצּאן אל יטעמו מאומה אל ירעו ומים אל ישתּו : המלך , שכבר לבש שק ( כאמור בפסוק הקודם ) מצווה על נתיניו ובהמתם לצום וכן ( כאמור בפסוק הבא ) להתכסות בשק ולהתפלל . רד " ק מודע לכך שהעם כבר צם ולבש שק עוד בטרם הופץ הצו המלכותי , ועל כן כתב : " ואף על פי שהעם היו נזהרים מאליהם הוסיף עוד הוא [ המלך ] עינוי " . הפסוק פותח בנוסחה רשמית של צו מלכותי . " ויזע ֵ ק " היא צורת הפעיל , ללמדך שהמלך ציווה להפיץ את הצו בעיר כולה ( והתרגום הארמי אכן תרגם תיבה זו ב " ואכריז " , כלומר : הכריז ) . וראוי לתת את הדעת על פועל זה המופיע בבניין קל גם בקריאת המלחים אל אלוהיהם : " ויזעקו " ( א , ה ) . מילת " מטעם " אינה מופיעה פעם נוספת במקרא , והיא מקבילתו העברית של הביטוי הארמי " מן טעם " . " טעם " בארמית הוא צו ( כגון דניאל ג , י : " אנת מלכא שמת טעם " , שתרגומו : " אתה המלך שמת [ גזרת ] צו " ) . מקור סמכותו של הצו הם המלך וגדוליו , כלומר שריו , וגם כאן ראוי להשוות אל דניאל ה , ב : " מלכא ורברבנוהי " , כלומר : המלך וגדוליו , הם שריו . בראש הצו מופיע הפועל " ויאמר " ולאחריו באה צורת המקור " לאמור " , המקדימה את גוף הצו עצמו . למרבה הפלא הצו חל לא רק על בני האדם אלא על " האדם והבהמה " גם יחד . בעלי חיים ממלאים בסיפורנו את מצוותו של ה ' - הדג לעיל ( ב , פסוקים א , יא ) והתולעת להלן ( ד , ז ) - ואף המלך מוציא צו שעניינו בבעלי החיים . המילים " הבקר והצאן " הן פירוט של " הבהמה " , כדי להדגיש שעל כל בעלי החיים שבעיר חלה חובת הצום . הקדמת " בקר " ל " צאן " אף היא מסממני העברית המאוחרת במקרא ( כגון דברי הימים - ב לא , ו ) , ובלשון המקרא הקלאסית בא בדרך כלל " צאן ובקר " ( בראשית לג , יג ועוד [ וראו עמ ' . [( 101 שותפות גורל בין אדם ובהמה - הניצלים מאסון - ניכרת למשל גם בסיפור המבול ( בראשית ו , ה - ז ואילך ) , והיא באה לביטוי גם בסיום סיפורנו ( ד , יא ) . הלשון " אל יטעמו מאומה " ( ותנו דעתכם על משחק המלים בין " מטעם המלך " לבין " אל יטעמו " ) מתייחסת לבני האדם ( ראו לדוגמה שמואל - א יד , כד : " ולא טעם כל העם לחם " ) , ושמא יש בפועל ובשם העצם " טעם" גם ביטוי לטיב האכילה וההנאה ממנה ( ראו , למשל , את האמור על המן : " וטעמו כצפיחית בדבש " [ שמות טז , לא ] " , או את דברי ברזילי הגלעדי המתאר את תכונתו של האדם הזקן : " אם יטעם עבדך את אשר אוכל ואת אשר אשתה ? " [ שמואל - ב יט , לו ]) .
|
|