|
|
עמוד:59
הזובח והמזבח משמעותו היסודית של השורש זב " ח ( הקרוב לשורש טב " ח ) היא שח " ט . וכך נאמר לגבי שחיטת חולין , שחיטה למאכל שאינה מלווה בהקרבת קרבן : " רק בכל אוות נפשך תזבח ואכלת בשר " ( דברים יב , טו ) , ועל המלך אחאב , המבקש לפתות את המלך יהושפט להצטרף אליו למלחמה בארם , נאמר : " ויזבח לו אחאב צאן ובקר " ( דברי הימים - ב יח , ב ) . וכך משמש שם העצם " זבח " במשמעות של סעודה מבשר בהמה שחוטה , כגון : " טוב פת חרבה ושלווה בה מבית מלא זבחי ריב " ( משלי יז , א ) . ספרות המקרא מרבה , בשל אופיה הדתי , לדבר בזבחים שהם קרבנות הניתנים לאלוהים , אך גם בהקשר הדתי-פולחני עדיין משמר המונח את המשמעות היסודית של ארוחה . כך , למשל , כאשר עולה אלקנה , אביו של שמואל , עם ביתו מדי שנה בשנה " להשתחוות ולזבוח לה ' צבאות בשילה " ( שמואל - א א , ג ) הוא מאכיל את בני המשפחה מבשר הזבח : " ויהי היום ויזבח אלקנה ונתן לפנינה אשתו ולכל בניה ובנותיה מנות ולחנה יתן מנה אחת אפיים" ( שם , פסוקים ד - ה ) . הזבח , הנאכל על ידי המקריב ובני משפחתו לאחר שהוא מפריש לאלוהים את חלקו , החלב המוקטר על המזבח , הוא " זבח השלמים " . גם הכהן מקבל מן הזבח את חלקו ( כגון שמות כט , כח ; דברים יח , ג ) , ולפי זה מתחלקים בקרבן שלושה : המקריב , הכהן והמזבח . והמדרש ( ספרא יג , טז ) דורש ואומר כי " כל המביא שלמים - מביא שלום לעולם " , בכך שכל המשתתפים באירוע מקבלים את חלקם . ואולי יש לפרש " שלמים " מלשון תשלומים , שכן הקרבן הוא קרבן נדבה שאדם נדר או התנדב להביאו . על הקשר בין " זבח שלמים " לבין תשלום נדרים ראו עוד להלן ב , י . יש אמונה בגויים סופרי המקרא מחבבים מאוד מעשים על גויים המדברים בשבחו של אלוהי ישראל ומביעים את אמונתם בו ובכוחו . אמונה כזו תחזק את אמונתם של בני ישראל ותאדיר את כבודו של האלוהים , שכוחו מלא עולם . ראשון הגויים המצהירים על אמונה זו הוא יתרו , כוהן מדין וחותן משה , האומר לחתנו : " עתה ידעתי כי גדול ה ' מכל האלוהים " ( שמות יח , יא ) . אמירה שכזו מפי כוהן לעבודה זרה מעצימה את תוקפה ורושמה , אף שהיא אינה מודה בהיות ה ' אל אחד ויחיד . מגדילה עשות רחב הזונה , תושבת יריחו הכנענית , האומרת למרגלי יהושע : " כי ה' אלוהיכם הוא אלוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" ( יהושע ב , יא ) . על כן לא נתפלא לגלות כי במסורתם של חז " ל נעשתה רחב לגיורת שנישאה ליהושע בן נון ( בבלי , מגילה טו ע " ב ) . מאוחר יותר מגיע לארץ שר צבא ארם , נעמן , כדי להתרפא מצרעתו בידי אלישע הנביא , והוא מכריז באוזניו ואומר : " הנה נא ידעתי כי אין אלוהים בכל הארץ כי אם בישראל " ( מלכים - ב ה , טו ) . בספר המאוחר , ספר דניאל , מעידים על גדולת אלוהי ישראל גם מלכים , אדוני האימפריות הגדולות של אותם ימים . נבוכדנצר הבבלי , מחריב המקדש , קובע כי " מלכותיה מלכות עלם ושולטניה עם דר ודר " ( = מלכותו מלכות עולמים ושלטונו לדור ודור [ דניאל ג , לא - לג ; השוו תהילים קמה , יג ]) , ובדומה מלך מדי , דריווש , המצווה את כל נתיניו לירוא מאלוהי ישראל ( שם ו , לא - לב ) . בעלי חיים בספינות האם זבחו המלחים את הזבח על הספינה עצמה ? מסתבר כי הדבר אפשרי , שכן - לפחות לפי עדויות מתקופת חז " ל - נוסעי הספינות צריכים היו להביא עמהם מזון כדי לכלכל עצמם בדרך . מזון זה כלל לא רק מוצרי אוכל משומרים ( כגון דבלים ) אלא גם קמח לאפיית לחם , בתנורים שהיו על גבי הספינה , ובעלי חיים שאפשר היה לשחוט אותם על הספינה . כך עולה , למשל , מן המשנה ( חולין ב , ט ) הדנה בשאלה לאן יש לשפוך את דם הבהמות הנשחטות על ספינה . וכן מסיפור במדרש העוסק אף הוא בהרפתקאותיהם של יורדי ים ואף מזכיר חית ים מופלאה שבסופו של דבר הצילה אותם מצרתם : " מעשה בספינה אחת גדולה מפרשת לים הגדול , נטלה הרוח והוליכה למקום שאין בו מים מהלכין . כשראו שצרתן צרה , אמרו בואו ונשתתף במזונותינו , אם נמות נמות כולנו ואם נחיה נחיה כולנו . האיר המקום [ = הקב " ה ] עיניהם ונטלו גדי אחד וצלו אותו , ותלוהו במערבה של ספינה . באה חיה גדולה לריחו והתחילה גוררת בה עד שהשליכה למים המהלכין והלכו " ( קהלת רבה יא , א ) .
|
|