|
|
עמוד:58
פרק א פסוק טז ויּיראו האנשים יראה גדולה את ה ' ויּזבחו זבח לה ' ויּדּרו נדרים : הלשון " וייראו האנשים יראה גדולה את ה '" מחייבת את הקורא לשוב ולהיזכר בהופעת היראה בפרקנו בפסוקים הקודמים ( וראו עמ ' . ( 46 היראה שאנו עוסקים בה כאן היא יראה " את ה '" , הערצת ה ' וכיבודו , שעליו למדו המלחים מיונה המעיד על עצמו : " ואת ה ' אלוהי השמים אני ירא " ( פסוק ט ) . אך בעוד שליראת יונה לא ניתן כל ביטוי מעשי - ונהפוך הוא , אין הוא מכבד את אלוהיו אלא נמלט מפניו - המלחים זובחים לאלוהי ישראל זבחים ונודרים לו נדרים . הזבח , זבח תודה ( ראו לדוגמה תהילים נ , יד : " זבח לאלוהים תודה ושלם לעליון נדריך " וכן שם נו , יג : " עלי אלוהים נדריך אשלם תודות לך " ) , משותף לכל המלחים , ואילו הנדר הוא ביטוי להתחייבות אישית של כל אחד ואחד מהם , ולפיכך נאמר " נדרים " בלשון רבים ( וראו עוד בפירוש ל - ב , י ) . דומה כי את הקורבן לה ' הקריבו המלחים בעודם על האניה , שהרי גם הנדרים - הבאים יחדיו עם הזבח - מטרתם היתה להבטיח את שובם בשלום איש לביתו . בידינו עדויות מן העולם הקדום על בהמות שהובלו בספינות יחד עם בעליהן , וניתן היה לשחוט אותן , לבשלן ואף לאוכלן אגב השייט . התרגום הארמי העדיף עם זאת להניח שמדובר רק בהבטחה להקריב זבחים : " ואמרו לזבחא זיבחי " , וראו גם בפירוש אבן עזרא : " ויזבחו אחר צאתם " . נראה שביסוד הבנה זו עומדת ההנחה שאין לזבוח אלא במקדש , על מזבח . גם המדרש ( פרקי דרבי אליעזר , פרק ט ) מתקשה בשאלה זו וקובע , אגב ציור המלחים באור חיובי במיוחד , כי : " חזרו [ המלחים ] ליפו ועלו לירושלים ומלו את בשר עורלתם , שנאמר ' וייראו האנשים יראה גדולה את ה ' ויזבחו זבח לה '' , וכי זבחו זבח ? אלא זה דם ברית מילה שהוא כדם זבח " . ספרנו איננו מציין מה נדרו המלחים , אך סביר לומר שנדרו מה שנדרו למען אלוהי ישראל , כדי להבטיח את הצלתם . המדרש ( שם ) אף יודע לדייק יותר : " ונדרו איש להביא את בניו ואת כל אשר לו לאלוהי יונה , ונדרו ושילמו " , היינו מילאו את הבטחתם . לדוגמאות מקראיות אחרות לנדר ולמימושו ראו , דרך משל , את נדרו ( הפזיז ) של יפתח להקריב את הראשון שיצא מדלתי ביתו לקראתו עם שובו בשלום מן המלחמה ( שופטים יא , ל - לא ) , נדר שקיים כשהקריב את בתו ( שם , פסוק לט ) . דוגמא נוספת הוא נדרה של חנה , אם שמואל , שאם יתן לה האלוהים פרי בטן היא תקדישנו לה ' ( שמואל - א א , יא ) , וכך אכן עשתה ( שם , פסוקים כד - כח ) . בפסוק זה אנו נפרדים מן הספינה ומלחיה . לאמונתם של המלחים באלוהי ישראל ובכוחו להושיע השוו לדוגמה את הכתוב בתפילת שלמה : " וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך . כי ישמעון את שמך הגדול ואת ידך החזקה וזרועך הנטויה ובא והתפלל אל הבית הזה " ( מלכים - א ח , מא - מב ) .
|
|