|
|
עמוד:138
אחריתו של יונה כמה וכמה מקורות , קדומים או חדישים , אינם רואים את סוף ספר יונה גם כסוף תולדותיו של נביא זה , וכשם שמצאנו מסורות שונות העוסקות בקורותיו קודם שנשלח אל נינוה ( ראו עמ ' , ( 21 - 20 מצאנו גם מסורות המדברות בהמשך עלילותיו של יונה . יונה משיב לה' מדרש " תשובת יונה הנביא " מסתיים בנאום ארוך המושם בפיו של יונה , המכיר בצדקת האלוהים ומדבר בשבחה של מידת הרחמים . וכך נאמר שם בין השאר : " באותה שעה נפל יונה על פניו לפני הקב " ה ואמר לפניו : ריבונו של עולם , במידת הרחמים תנהיג עולמך , נאה לך תהילה , שכן כתוב ' לאדני אלוהינו הרחמים והסליחות ' ( דניאל ט , ט ) ... גבורות רחמיך הרבים לא הייתי יודע וחסדך הגדול לא הייתי מכיר , שאין מי יעשה כמעשיך וכגבורותיך . יפה עשית , יפה פעלת , יפה ריחמת , ויפה חננת , יפה סלחת , ויפה קרעת שטר חובותם , ויפה ניחמת על רעתם שנאמר ' וינחם האלוהים על הרעה ' ( יונה ג , י ) " . יונה נשאר בנינוה פנחס שדה , שהקדיש מקום בספרו " החיים כמשל" לשאלת קורותיו של יונה קודם שיצא לשליחותו ( ראו עמ ' , ( 21 מדבר גם בתולדותיו לאחר סיום עלילת ספרנו . וכך הוא אומר : " באשר לקורות חיי יונה מאותו יום והלאה ממשיל הכתוב את משל הקיקיון ... וייתכן שהקיקיון שבמשל אינו אלא איזו עליית גג קטנה באחד מפרוורי נינוה . קיץ וחורף חלפו , שנות העלומים נמסו כשעווה ... יונה דמה לאופן ישן , שהושלך בפינת חצר , בין העשבים . קיץ וחורף חלפו , יונה היה לאיש זקן רווק שחוח ומקריח שלא היה יורד מעליית גגו אלא לטיול ערבית או לחנות המכולת " ( עמ ' . ( 104 לפנינו סיום פסימי לחייו של יונה המזדקן , ראי לחייו של המשורר , שהמוזה כבר אינה פוקדת אותו . יונה שב הביתה אין ספר יונה טורח לומר לנו אם שב יונה לביתו או שמא נותר לעמוד מקדם לנינוה . כמה מקוראי הספר , ודווקא הקדומים שבהם , התייחסו לעניין זה וסיפרו על שובו של יונה לביתו ולמשפחתו . כך כבר מספר מחבר הספר החיצוני , ספר חשמונאים ג , בנאום שהושם בפי כהן בשם אלעזר , נאום העוסק ברחמי האלוהים על מאמיניו : " את יונה האומלל המסוער במעי הדגה בתוך הים השבת אתה , אבינו , שלם אל כל בני ביתו " ( חשמונאים - ג ו , ח ) . בדומה אומר יוסף בן מתתיהו כי לאחר שמסר יונה ברבים את דברי שליחותו " חזר לביתו " ( קדמוניות היהודים , ספר תשיעי י , ב ) . מי שמרחיב מאוד בסיפור עלילותיו של יונה לאחר סיום שליחותו לנינוה הוא ספר " חיי הנביאים " , חיבור בן המאה הראשונה לספירה , שנכתב במקורו בעברית , והוא מעין " מדריך תיירים " למצבות קבורה של נביאים . גם חיבור זה מזהה את יונה בבנה של האישה הצרפית שהחיה אליהו ( וראו עמ ' , ( 21 אלא שהוא קובע כי מעשה זה אירע בהיות יונה אדם מבוגר . פרטים אחדים בסיפורו הם תמוהים , כגון קביעת מקום קבורתו וקבורת אמו ( ועל כך ראו עוד להלן ) . וכך נאמר בספר זה , בערך " יונה " : " יונה היה מארץ קרית מיומס [ = עיר הנמל של עזה העתיקה ] שליד אשדוד עיר היוונים . וכאשר הושלך על ידי מפלצת הים והלך אל נינוה , בשובו לא נשאר [ בעירו ] כי אם לקח את אמו וישב בצור ארץ הגויים , כי אמר : ' כך אמחה את חרפתי , כי ניבאתי שקר על נינוה העיר הגדולה ' . בעת ההיא הוכיח אליהו את בית אחאב , וכאשר קרא רעב על הארץ [ ראו מלכים - א , פרק יז ] ברח ויבוא לארץ צור וימצא שם את האלמנה ואת בנה , כי לא יכול היה לגור אצל הערלים . והוא ברך אותה . וכאשר מת ילדה , אלוהים הקימהו מן המתים על ידי אליהו כי ביקש להראותו כי אי אפשר לברוח מלפני ה ' . אחרי הרעב קם [ יונה ] והלך לארץ יהודה , ולאחר שמתה אמו בדרך , קברה ליד אלון דבורה . אחרי שהתיישב בארץ שעיר מת שם וייקבר בקבר קנז השופט הראשון .
|
|