|
|
עמוד:24
א , א - ג הטלת השליחות על יונה וניסיון בריחתו פרק א פסוק א ויהי דּבר ה ' אל יונה בן אמתּי לאמר : ספר יונה הוא סיפור , קורותיה של שליחות שהוטלה על הנביא יונה , ולא קובץ של נבואות . לפיכך אין לו כותרת המרמזת על תכולתו , שלא כשאר ספרי הנבואה , כגון " דבר ה ' אשר היה אל הושע בן בארי " או " חזון ישעיהו בן אמוץ " . תחת זאת פתיחתו דרמטית בנוסחה האופיינית להטלת שליחות נבואית , כגון " ויהי דבר ה' אל נתן לאמור . לך ואמרת אל עבדי אל דוד " ( שמואל - ב ז , ד - ה ) . בדרך כלל באה נוסחה זו בסיפורת המקראית כהמשך לאירוע קודם , ולפיכך נראה שהמספר מבקש לקשר את סיפורו עם הכתוב על הנביא יונה בן אמיתי מגת החפר במלכים - ב יד , כה ( וראו לעיל , עמ ' . ( 20 גם הופעתה השנייה של הנוסחה בסיפורנו , בראש המערכה השנייה של הסיפור ( ג , א ) , באה כהמשך לאירוע קודם , כשלונו של יונה למלא את הצו הראשון . יושם אל לב שיונה אינו מכונה " נביא " , לא בפסוק הפותח את הספר ולא בגופו ( בניגוד לאפיונו במלכים - ב יד , כה !) , ושמא יש בשתיקה זו כדי ללמד על יחסו של המספר אל הדמות , דבר שעוד ילך ויתברר בהמשך הסיפור . מדוע פותח ספר יונה בהזכרת השם המפורש ? במבוא דנו בשאלת הכינויים השונים שבהם נזכר האלוהים בספר ( ראו עמ ' . ( 8 המדרש עומד על כך שבפעם הראשונה הוא נזכר בשמו המפורש , ואומר : " יתברך וישתבח שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא לעד ולנצח , שרחמיו מרובים על כל מעשיו , שבשעה ששיגר את יונה אל נינוה להתנבאות עליה לא נזדמן לו אלא במידת רחמים " ( מדרש יונה [ אוצר מדרשים , עמ ' . [( 219 דברים אלו מיוסדים על הנחתם של חכמים המבחינים בין שמות האלוהים הבאים במקרא . כך , למשל , האמור במדרש בראשית רבה ( לג , ג ) : " בכל מקום שנאמר ה ' - מידת רחמים שנאמר ' ה' ה ' אל רחום וחנון ' ( שמות לד , ו ) ... בכל מקום שנאמר אלוהים - מידת הדין שנאמר ' וישמע אלוהים את נאקתם ויזכור אלוהים את בריתו ' ( שם ב , כד ) " . נראה שהאמור במדרש יונה מבקש לומר , כי רחמי האל הם נושא מרכזי בספר וכי יונה נשלח לשליחותו ברוח רחומה זו . לכל איש יש שם יונה נקרא על שמו של העוף הטהור יונה , המובא אף כקרבן לה ' ( כגון ויקרא ה , ז ) . לעוף יונה שמור מקום של כבוד גם בעבודת האלילים ( כגון בפולחן עשתורת ) וברחבי המזרח הקדמון נתגלו צלמיות רבות של יונים . חז " ל אף טענו כי השומרונים - שעמם עמדו בפולמוס חריף - עובדים לדמות יונה המצויה במקדשם שעל הר גריזים ( בבלי , חולין ו ע " א ) . החיבה ליונה מתבטאת בשימוש בשמה בשירת האהבה המקראית . " הנך יפה רעייתי הנך יפה עינייך יונים " ( שיר השירים א , טו ; ד , א ) אומר האוהב על אהובתו , ואף היא מדמה את עיניו שלו ליונים : " עיניו כיונים על אפיקי מים רוחצות בחלב " ( שם ה , יב ) . האהוב אף מכנה את אהובתו בכינוי " יונתי " ( שם ב , יד ) . במקרא רווחים שמות אנשים הקרויים על שם בעלי חיים , הן בין הנוכרים ( כגון : איה , דישון , זאב , חמור , יעל , נחש , עורב וציפור ) והן בקרב בני ישראל ( כגון : דבורה , חולדה , עגלה , צביה , רחל [ היינו כבשה ] ושפן ) . אפשר שמאחורי חיבה זו לשמות כגון אלה ניצבת תחושה של
|
|