|
|
עמוד:52
פרק א פסוק יג ויּחתּרו האנשים להשיב אל היּבשה ולֹא יכלו כּי היּם הולךְ וסער עליהם : המלחים אינם שועים לדברי יונה המבקש כי יטילו אותו הימה . פעם נוספת הם מנסים לפעול מכוח ניסיונם וידיעותיהם , מכוח שליטתם ברזי הימאות : " ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה " . חתירה היא חפירה , והחותר בים כאילו חופר בו . גם בפסוק זה קרויים המלחים בשם " אנשים " , ועל כך ראו לעיל בפירוש לפסוק י . המלחים מנסים " להשיב אל היבשה " ( תנו דעתכם למשחק המילים בין " להשיב " לבין " יבשה " ) , ופועל זה ניתן להתפרש בשתי דרכים : האחת רואה כאן לשון קצרה , שכוונתה : להשיב את הספינה אל היבשה . אפשרות אחרת היא לראות את הפועל בבניין הפעיל כמשמש במשמעותו בבניין קל , כמו " לשוב " ( והשוו " ופרעה הקריב " [ שמות יד , י ] שמשמעות " קרב " ) . ה ' , כדברי יונה , הוא יוצר הים והיבשה ( כאמור לעיל בפסוק ט ) , ולפיכך ברי כי מאמצי המלחים לא יצלחו : " ולא יכולו כי הים הולך וסוער " . המילים " כי הים הולך וסוער " כבר הופיעו בפסוק יא , ובחזרה עליהן בפסוקנו יש כדי לבטא את התעצמותה הבלתי פוסקת של הסערה . פרשן המקרא אברבנאל מדגיש בפירושו את רחמיהם של המלחים על יונה ואת רצונם להצילו : " והנה המלחים , עם כל הגורלות פעם אחר פעם , והודאת בעל דין יונה כמאה עדים דמי [ = היינו : גם לאחר שיונה הודה באשמתו , והודאתו משולה לעדותם של מאה עדים ] , והם לא השליכו את יונה אל הים " , ובהמשך : " עם היות ששמעו דברי יונה שאלתו ובקשתו לא אבו לעצתו , אבל חזרו ועסקו להשיב האניה אל היבשה " . דברים דומים אמר כבר יוסף בן מתתיהו : " בראשונה לא העזו לעשות זאת , משום שחשבו את הדבר לחטא להשליך איש זר שהפקיד את חייו בידם לזרועותיו של מוות בטוח , אולם לבסוף , כשגברה הצרה יותר ויותר והספינה חשבה לטבוע והנביא עצמו והפחד לחייהם האיצו בהם , השליכוהו אל הים " ( קדמוניות היהודים , ספר תשיעי י , ב ) . הדימוי החיובי של המלחים בא בדברי שני פרשנים אלו לביטוי ברור ( וראו עוד להלן , פסוק טו ) . חתירה , מחתרת והחותרים משמעות הפועל חת " ר במקרא היא כמו חפ " ר . וראו : " אם יחתרו בשאול [ = כדי להיחבא מפני ה ' ] משם ידי תקחם " ( עמוס ט , ב ) , והגנב חותר תחת הבתים כדי לחדור לתוכם : " חתר בחושך בתים " ( איוב כד , טז ) . מכאן נגזר שם העצם מחתרת שמשמעותו חפירה או מנהרה : " אם במחתרת ימצא הגנב " ( שמות כב , א ) , וכן : " לא במחתרת מצאתים " ( ירמיה ב , לד ) . גם בלשון חז "ל נודעת לפועל זה משמעות זו , כגון בדרשת ר ' יוסי על אנשי סדום , אשר נהגו לחמוד את רכושם של עשירים , והיו " מפקידים אצלם אפרסמון [ = בושם שריחו חזק ] , ומניחים אותו בבית גנזיהם . לערב באים ומריחין אותו ככלב ... ובאים וחותרים שם ונוטלין אותו ממון " ( בבלי ,
|
|