|
|
עמוד:94
פרק ג פסוק ג ויּקם יונה ויּלךְ אל נינוה כּדבר ה ' ונינוה היתה עיר גּדולה לאלֹהים מהלךְ שלֹשת ימים : על התמורה שחלה - אם אכן חלה - בנפשו של יונה ניתן לעמוד רק מתגובתו על הפקודה המחודשת . כשנזכרה מילת " ויקם " לאחר הטלת השליחות הראשונה ( א , ג ) , עשוי היה הקורא להניח שיונה אץ למלא את השליחות , אך הנחתו נתבדתה . בהופעתן השנייה של המילים " ויקם וילך " , בפסוקנו , יתמה הקורא האם גם הפעם יקום יונה לברוח , אך מסתבר שלא כך הוא , שכן עתה נסגר מעגל של צו וביצועו , מעגל שהמספר משכיל לציירו על ידי שיכול סדר מרכיבי השליחות והציות : ויהי דבר ה ' ... ויקם וילך אל נינוה קום לך אל נינוה ... כדבר ה' המילים " כדבר ה '" מציינות ציות , וראו לדוגמה במסופר על אליהו ( מלכים - א יז , ה ) : " וילך ויעש כדבר ה ' וישב בנחל כרית אשר על פני הירדן " ( וכן ירמיה יג , ב : " ואקנה את האזור כדבר ה '" ) . האם ציית יונה בלב שלם להוראתו של ה ' ? תשובה לשאלה זו תעלה מהמשך מעשיו , עם הגיעו אל נינוה ( פסוק ד ) . חלקו השני של פסוקנו עוצר את מהלך העלילה , וכך מגביר את המתח . כבר מראשית הסיפור ידוע לקורא שנינוה היא " עיר גדולה " ( א , ב ) , אך מכיוון שעתה עוברת זירת ההתרחשות אל אותה עיר , מוצא המספר לנכון להרחיב על אודות התכונה המציינת את העיר , להמחישה ולהגביר את רושמה : " ונינוה היתה עיר גדולה לאלוהים " . שאכן כיוון המספר בכינוי " גדולה לאלוהים " לממדי העיר , מתברר מהמשך האמור על גודלה של העיר : " מהלך שלושת ימים " , ללמדך שאדם נזקק ללכת שלושה ימים כדי לחצות את נינוה לאורכה " מקצה לקצה " ( אבן עזרא ) . המשך הסיפור יעיד כי לציון היותה של נינוה " עיר גדולה לאלוהים " נודעת משמעות נוספת , או אף משמעויות נוספות מעבר לממדיה הפיסיים . יונה ששהה שלושה ימים במעי הדגה אמור לחצות עתה , בפרק זמן דומה , את העיר נינוה . היעשה כך ? " אלוהים " לציון ערך ההפלגה פרשן המקרא רד " ק מסביר : " ' גדולה לאלוהים ' - כל דבר שרוצה להגדילו , סומך אותו דרך הגדלה , כמו ' כהררי אל' ( תהילים לו , ז ) , ' ארזי אל ' ( שם פ , יא ) , ' שלהבתיה ' ( שיר השירים ח , ו ) , ' מאפליה ' ( ירמיה ב , לא ) " . וניתן להביא דוגמות נוספות לשימוש ב " אלוהים " לציון ערך ההפלגה , כגון " נשיא אלוהים " ( בראשית כג , ו ) , " נפתולי אלוהים" ( שם ל , ח ) , " חרדת אלוהים " ( שמואל - א יד , טו ) . והשוו באיוב א בין תיאור האש באסון השני שבא על איוב , " אש אלוהים " ( פסוק טז ) , לבין תיאור הרוח באסון הרביעי : " רוח גדולה " ( פסוק יט ) .
|
|