|
|
עמוד:20
ראשיתו של יונה ספר יונה פותח בצו שנצטווה הנביא ללכת תרשישה , אך הקורא הסקרן עשוי לרצות לדעת מה היו קורותיו של נביא זה קודם שיצא לשליחותו . אזכור ראשון של נביא בשם יונה בן אמיתי מצוי בספר מלכים - ב ( יד , כה ) : הרחבת גבולותיה של ממלכת ישראל בימי ירבעם השני ( בן יואש ) " מלבוא חמת עד ים הערבה " מוצגת כהגשמת דבר ה ' בפי נביא זה : " כדבר ה ' אלוהי ישראל אשר דיבר ביד עבדו יונה בן אמיתי הנביא אשר מגת החפר " ( שם ) . רחמי ה ' על עמו ורצונו למנוע את כליונו מוצגים כנימוק לחסד האלוהי , שעליו ניבא יונה : " כי ראה ה ' את עוני ישראל מורה מאוד ואפס עצור ואפס עזוב ואין עוזר לישראל . ולא דיבר ה ' למחות את שם ישראל מתחת השמים , ויושיעם ביד ירבעם בן יואש " ( שם , פסוקים כו - כז ) . יונה בן אמיתי מגת החפר אינו נזכר יותר בספר מלכים , ודומה שמחבר סיפור יונה ושליחותו לנינוה בחר בו כגיבור לסיפורו , משום שבייחוס המעשה לנביא הנזכר בתולדות עם ישראל הוא משווה לסיפורו מימד של אמינות . זאת ועוד , דווקא מכיוון שהמידע על יונה כה מועט , אין הסיפור הארוך על אודות שליחותו מתנגש , או עומד בסתירה , עם פרטים גלויים ומפורסמים על חיי הנביא . יונה בן אמיתי התאים לתפקיד שניתן לו בסיפורנו גם משום שעניין הפסוקים המזכירים אותו בספר מלכים הוא , כאמור , חסדו ורחמיו של ה ' על מעשיו , נושא מרכזי בספר יונה ( וראו עמ ' . ( 119 יש מקום לשער שמחבר סיפור יונה ביקש לשלבו בספר מלכים , בסמוך לאזכורו . שילוב המעשה במקום זה היה מוסיף נביא נוסף לשרשרת הנביאים שקורותיהם ופועלם מעוצבים בהרחבה בספר : אליהו , מיכיהו בן ימלה ואלישע , אך הרצון לשלב את סיפור יונה בהקשר הנזכר לעיל לא הבשיל , משום שבזמן כתיבתו כבר נחתם המכלול ההיסטוריוגרפי של ספרי בראשית-מלכים , והסיפור נאלץ אפוא לבקש לו בית בחלק אחר של אסופת המקרא שהיה עדיין בתהליך של התהוות , במסגרת תרי - עשר . פרט להזכרת יונה בן אמיתי בספר מלכים , יש להצביע על ספרות המדרש המציעה לשיטתה מידע על קורות יונה קודם שליחותו לנינוה , וזאת בשתי דרכים . הראשונה שבהן קובעת כי יונה כבר נתנסה בנבואה , אלא שזו לא התגשמה . נבואת זעם שניבא על עם ישראל לא התקיימה ( כיוון שהאלוהים ריחם על עמו ) , ובני ישראל כינוהו נביא שקר , ועל כן סירב להינבא בשנית על נינוה , בהכירו מניסיון זה את דרכו של האלוהים ( ליתר פירוט ראו עמ ' . ( 115 הדרך השנייה מבוססת על זיהוי יונה בבנה של האישה הצרפית שאותו החיה אליהו ( מלכים - א יז , יז - כד ) . ילד שזכה לתחיית מתים ראוי שייקרא בשם , וכיוון שרוחו של נביא היא שהחייתו , מן הראוי שהוא עצמו יזכה לרוח של נבואה . וכיוון שהאלמנה מסיימת את הסיפור בדבריה אל אליהו : " עתה זה ידעתי כי איש אלוהים אתה ודבר ה ' בפיך אמת " ( פסוק כד ) , מקשר המדרש בין תיבת " אמת " לשם " אמיתי " , שם אביו של יונה , ומכאן יסוד הזיהוי . כך מצויה מסורת זו במדרש תהילים כו , ז : " אבל בן צרפת האלמנה הוא יונה בן אמיתי , היה צדיק גמור , נצרף [ = נזדכך ] בבליעת דגים ובמצולות ימים , ולא מת , אלא ' ויאמר ה ' לדג ויקא את יונה אל היבשה' ( יונה ב , יא ) " . וכן הוא בפרקי דרבי אליעזר , פרק לב : " ר ' שמעון אומר : מכח צדקות המתים עתידים להחיות , מניין אנו למדין ? מאליהו התשבי שהלך לו לצרפת וקיבלתו אישה אלמנה בכבוד גדול , אמו של יונה " . אגב נצביע על מסורת דומה , המזהה את הנביא חבקוק כבנה של האישה השונמית שהחיה אלישע ( מלכים -ב ד ) , וזאת על יסוד הבטחתו של אלישע לאם : " כעת חיה את חובקת בן " ( פסוק טז [ וראו זוהר , הקדמה , ז ע " ב ]) . ובכלל ניכרת מגמה בספרות חז " ל לזהות את
|
|