|
|
עמוד:132
פרק ד פסוק ט ויּאמר אלֹהים אל יונה ההיטב חרה לךָ על הקּיקיון ויּאמר היטב חרה לי עד מות : בעקבות משאלת המוות הראשונה של יונה , שהופנתה אל ה ' ( פסוק ג ) , השיב ה ' בשאלה : " ההיטב חרה לך ? " ( פסוק ד ) ולא נענה . הפעם , כאשר משאלת המוות של יונה אינה מופנית אל האלוהים אלא אל נפשו שלו ( פסוק ח ) , ישאל ה ' שאלה דומה : " ההיטב חרה לך על הקיקיון ? " , וגם ייענה . אליהו - במעשה הקרוב מבחינות רבות לסיפורנו ( ראו עמ ' - ( 12 - 11 ענה פעמיים לשאלתו הזהה של ה ' : " מה לך פה אליהו ? " ( מלכים - א יט פסוקים ט , יג ) ובתשובתו השנייה הפגין בעליל שלא הבין את הלקח שביקש ה ' להנחילו - חשיבותם של רחמים . אף יונה יוכיח בתשובתו את חוסר הבנתו ורגישותו לערכם של רחמים . הפעם מוסיף ה ' בשאלתו את המילים " על הקיקיון " , צמח שהיה בבחינת מתת חסד ליונה , צמח שהוא קל ערך בהשוואה לחיי תושביה של עיר גדולה ומלואה ; ודווקא כשנוגע הדבר בסבלו שלו אין יונה מסוגל להתאפק ומשיב מילים כדורבנות המעוררות רושם נלעג : " היטב חרה לי עד מוות " . המילים " עד מוות " , צירוף יחידאי במקרא , מורות כי יונה עומד בשלו , הוא אינו פתוח להבין את דברי ה' ודבק ברצונו למות . גם בשלב זה של הסיפור יונה אינו מוותר אפוא על רצונו לברוח , ולו ּ אל זרועות המוות . יש במילים אלה כדי להזכיר את מילות המזמור שבפי יונה , " אפפוני מים עד נפש " , עד לסכנת מוות ( ב , ו ) . במזמור ביטאו המילים סכנה מוחשית לחיי המתפלל , ואילו כאן הן מביעות משאלת מוות חסרת טעם . אפשר שלביטוי " עד מוות " מצטרפת בפסוקנו גם משמעות נוספת , זו של ערך ההפלגה , כלומר : ניסיון להביע עוצמה או גדו ּ לה מירביות : אין דבר שחורה לי יותר מאשר אובדן הקיקיון . יונה נפל בפח שטמן לו אלוהים : הקיקיון , גילוי החסד והרחמים האלוהיים שזכה להם , יקר בעיניו ואין הוא מסוגל להשלים עם אובדנו , ומדוע לא יכיר בזכותו של ה ' לרחם על נינוה ? מענהו המביך של יונה מעורר את ה ' להשיב ליונה תשובה ניצחת , אשר תשים קץ לשיחתם ולסיפור גם יחד . וחוזר חלילה השירה האפית הקדומה , כנענית כיוונית , שנאמרה במקורה על פה בפני קהל מאזינים , התאפיינה בחזרות רבות ומדויקות , מילה במילה . כך , למשל , בסיפור המבול שבאפוס הבבלי , עלילות גלגמש ( לוח , ( 11 כאשר בשוך המבול נחה התיבה על ראש ההר , נאמר כי " יום אחד יום שני החזיק הר ניציר בספינה והינשא לא נתנה , יום שלישי יום רביעי החזיק הר ניציר בספינה והינשא לא נתנה , חמישי שישי החזיק הר ניציר בספינה והינשא לא נתנה , בהגיע היום השביעי הוצאתי ואשלח יונה " . חזרות כאלה אינן מכבידות על השומע , כיוון שבכוחו של האמן המבצע לגוון אותן בעזרת קולו , העוויות פניו או תנועות גופו , מה עוד שהשומע יכול כך להשתתף במה שנראה
|
|