|
|
עמוד:92
פרק ג פסוק ב קום לךְ אל נינוה העיר הגּדולה וקרא אליה את הקּריאה אשר אנכי דּבר אליךָ : ראשית דברי האלוהים אל יונה בהטלת השליחות השנייה זהה לדבריו בהטלת השליחות הראשונה : " קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה " ( א , ב ) . לכאורה אין טעם לחזור על הציון כי נינוה הינה " העיר הגדולה " , אך לפרט זה נודע תפקיד חשוב בהמשך העלילה ( וראו פסוק ג ) . זאת ועוד , ניתן לצפות כי מי שנפלט מן הדג הגדול , מן הנו ּ ן הגדול ( כזכור " נון " בארמית הוא דג ) , ילמד לקח והפעם ימלא אחר הצו וילך אל נינוה העיר הגדולה ( וכבר הערנו על הקשר הצלילי בין " נון " לבין " נינוה " ) . ההבדל היחיד במילות הפתיחה של הטלת השליחות בשתי הופעותיה הוא במילת היחס " עליה " המצויה בפרק א לעומת " אליה " שבפסוקנו . אף שהמיליות " על " ו " אל " מתחלפות ביניהן תדיר בלשון המקרא , דומה כי בספרנו החילוף מבטא כוונה : " קר " א על " ( וראו הפירוש ל - א , ב ) הוא הטלת אשמה ובשורה רעה ; הבחירה בפסוקנו ב " קר " א אל " מבטאת את מיקודה של הנבואה בנמען שלה , בנינוה , שאליה כו ּ ון יונה ללכת ( וראו את הופעת הצירוף " קר " א אל " בספרנו : א , ו ; ב , ג ; ג , ח ) . המספר אינו חוזר ושם בפי האלוהים את הסיבה להטלת השליחות , את המילים " כי עלתה רעתם לפני " , שהרי דבר זה זכור לקורא היטב . המספר מוסיף להעלים מן הקורא את תוכנה של אותה " קריאה " - שימוש יחידאי במקרא בלשון זו לתיאור נבואה - ובכך הוא מגביר את המתח , של הקורא ושל הדמות המקראית כאחת . פרשן המקרא ר ' יוסף אבן כספי ( ספרד , מאות י " ג - י " ד ) משווה את הערפול שבפסוקנו לצו ה ' לאברהם : " 'לך לך ... אל הארץ אשר אראך ' ( בראשית יב , א ) , וכל זה להראותנו כי העניינים יוודעו מעט מעט " , כלומר הדברים יתבררו כל צרכם בשעה היאה לכך . ובדומה אמר כבר המדרש ( בראשית רבה לט , ט ) , כשקבע כי " הקב "ה מתהי [ = גורם להם לתהות ] ומתלה בעיני הצדיקים [ = מביא אותם לתלות את עיניהם לקב " ה בציפייה ] ואחר כך מגלה להם טעמו של דבר " ומביא כראיה את פסוקנו , את המבוא לסיפור העקידה ואת דברי ה ' ליחזקאל : " קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך " ( ג , כב ) . אלוהים מבקש למנוע מיונה לשוב ולחמוק מביצוע הצו , והוא מקפיד ומדקדק עמו במילים כשהוא מפרש את מטרת שליחותו : " וקרא אליה את הקריאה אשר אנכי דובר אליך " . למילים אלה השוו עוד את דברי אלוהים למשה : " דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך " ( שמות ו , כט ) . לא מקרה הוא שפסוק זה מהדהד בפסוקנו , שהרי גם שם מבקש הנביא לחמוק מן השליחות המוטלת עליו ( ראו שם , פסוק ל : " ויאמר משה לפני ה ' הן אני ערל שפתיים ואיך ישמע אלי פרעה " ) . והשוו להקפדתו של אלוהים עם בלעם בלשון דומה : " אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם , ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה " ( במדבר כב , כ ) , ובדומה נצטווה ירמיהו : " וקראת שם את הדברים אשר אדבר אליך " ( יט , ב ) .
|
|