|
|
עמוד:50
פרק א פסוק יב ויּאמר אליהם שׂאוני והטיל ֻ ני אל היּם וישתּק היּם מעליכם כּי יודע אני כּי בשלּי הסּער הגּדול הזּה עליכם : תשובת יונה לשאלת המלחים , " שאוני והטילוני אל הים וישתוק הים מעליכם " , חוזרת אמנם על חלק ממילות השאלה , " מה נעשה לך וישתוק הים מעלינו " , אך יש בה משום הפתעה גמורה לשואלים : מסתבר שלא זו בלבד שלא חטאו ליונה , כפי שאפשר היה לסבור משאלתם ( ראו בפירוש הפסוק הקודם ) , אלא שעליהם מוטל כעת אף להטילו אל הים . ויש לשים לב לחזרה על השורש טו " ל בקשר לים : הטלתו של יונה לים תשכך את חמת האלוהים שהטיל רוח גדולה אל הים ( פסוק ד ) , לאחר שהתברר שהטלת הכלים לים ( פסוק ה ) לא הועילה . סיבת הסער מצויה אפוא במישור היחסים שבין האל הבורא ויונה עבדו , וזה מדגיש בתשובתו את בטחונו שהוא הוא סיבת הסער : " כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה " , ועוד הוא מציין פעמיים ( על ידי הופעתה הכפולה של התיבה " עליכם " ) שהסער בא על המלחים ולא עליו , וזאת מפני שהוא חש אחריות כבדה כלפי החפים מפשע שנפגעו בעטיו . לעיל אמרו המלחים , " ונדעה בשלמי הרעה הזאת לנו " ( פסוק ז ) , ועתה מודיעם יונה כי הוא יודע וברור לו כי " כי בשלי הסער הגדול הזה " . יושם אל לב כי יונה מוכן להיות מושלך הימה ובלבד שלא יצטרך לחדש את קשריו עם אלוהיו ולהתפלל אליו , כבקשת רב החובל ממנו . יונה מוכן אפוא להביא על עצמו את מותו - וכדברי המדרש : " אמר ר ' יונתן : לא הלך יונה אלא לאבד עצמו לדעת " ( מכילתא דר ' ישמעאל , בא , פתיחתא ) - אך מותיר ביד אחרים לעשות את המעשה , כדרכו של אבימלך המבקש מנערו , נושא כליו , להרגו בחרב לאחר שנפצע אנושות ( שופטים ט , נד ) , וכדרכו של שאול הפונה בבקשה דומה בין לנושא כליו ( שמואל - א לא , ד ) ובין לנער העמלקי ( שמואל -ב א , ט ) . יד " ע מי יודע ? משמעותו הבסיסית של השורש יד " ע היא רא " ה , מפני שהראייה הינה החוש החזק , הנאמן ביותר , של האדם . בסיום ספר יהושע נאמר כי בני דורו של יהושע והזקנים אשר האריכו ימים אחריו , " ידעו את כל מעשה ה ' אשר עשה לישראל " ( יהושע כד , לא ) , והפסוק הזה חוזר במבוא לספר שופטים , אלא שכאן בא השורש רא "ה במקום יד " ע ( ב , ז ) : " ראו את כל מעשה ה ' הגדול אשר עשה לישראל " .
|
|