|
|
עמוד:131
יונה אינו מסוגל לעמוד בסבלו : " וישאל את נפשו למות " , מילים השאולות מן הסיפור על אליהו , בהיותו תחת הרותם ( מלכים - א יט , ד ) . יונה חוזר על דברים שאמר כשביקש את מותו לראשונה : " ויאמר טוב מותי מחיי" ( פסוק ג ) , אלא שהפעם אין המספר מציין שזו תפילה שלו לה ' . אדרבא , הפעם הוא פונה אל עצמו , אל נפשו שלו . עתה אין יונה מבקש מפלט במוות מפני שהיטיב ה ' עם נינוה וסלח לעמה , ולא מפני שכבודו שלו נפגע - כשנבואת הפורענות שבפיו לא נתקיימה - אלא מסיבה אנוכית , מפני סבלו הגופני . על שלושה ועל ארבעה דגם ספרותי הרווח מאוד בספרות המקרא מעוצב בדפוס בן ארבעה נדבכים , כאשר שלושת הראשונים חוזרים זה על זה ( או מונים שלושה רכיבים שווי ערך פחות או יותר ) , ואין ביניהם בדרך כלל שינוי מהותי או התקדמות של ממש מאבר לאבר , בעוד שהנדבך הרביעי מגלה שינוי חריף , שהוא שיאה של היחידה ולמענו נבנתה . עם זאת , לעיתים ראשית השינוי ניכרת כבר בשלב השלישי , אך בכל מקרה שיא היחידה הוא בשלב האחרון , העיקרי . כך , למשל , שלוש פעמים קורא ה ' לשמואל הנער , וזה סבור שעלי הכהן הוא הקורא לו ; בפעם השלישית עלי הוא שמבין כי ה ' הוא הקורא לנער , ורק אז , בפעם הרביעית , יענה שמואל לה ' ( שמואל - א ג , ד - י ) . הוא הדין בארבע היקרויותיו של הפועל " וימן " בספרנו ( ב , א ; ד , פסוקים ו , ז , ח ) . שתי הופעותיה הראשונות של המילה מבטאות את הצלת יונה מטביעה , באמצעות הדג הגדול , ומן השמש הקופחת , באמצעות הקיקיון הצומח בן לילה . שתי ההיקרויות האחרונות כבר מבשרות הכבדה על יונה : בשלב השלישי מופיעה תולעת המייבשת את הקיקיון עם שחר - כך שיונה עדיין איננו סובל - אך שיאו של הדגם הוא בשלב הרביעי , בהופעת רוח הקדים המצטרפת לשמש הקופחת על ראשו באין צל . כעת , בשיאו של הדגם , שיאו של הסבל , שב ומתעורר רצונו של יונה למות . גילוי נוסף של הדגם שלושה - ארבעה בספרנו ניכר בתיאור בריחתו של יונה : שלוש ירידות יורד יונה הבורח - ליפו ( א , ג ) , לספינה ( שם ) ובשלב השלישי אל ירכתיה , כלומר אל תחתיתה ( שם , פסוק ה ) . שיאה של הבריחה בא בפועל היוצר משחק מילים עם שלוש הירידות : " וירדם " ( שם ) . באין לו דרך להוסיף ולהעמיק את בריחתו מפני ה ' בורח יונה אל זרועות השינה . הרוח בשירות האלוהים לא אחת מצאנו גם מחוץ לספרנו שרוח ורוחות ממלאות את צו האלוהים ומתערבות במהלך ההיסטוריה האנושית , שהרי ה ' " עושה מלאכיו [ = שליחיו ] רוחות " ( תהילים קד , ד ) וגם " רוח סערה עושה דברו " ( תהילים קמח , ח ) . יש והרוח באה להיטיב עם האדם , כגון " ורוח נסע מאת ה ' ויגז [ = הביא , העביר ] שלווים מן הים " אל בני ישראל שבמדבר ( במדבר יא , לא ) , או " רוח ים חזק מאוד " הנושא את הארבה מארץ מצרים אל ים סוף ומביא כך לסיום המכה שהכבידה על המצרים ( שמות י , יט ) . לעיתים הרוח המיטיבה לאחד מביאה רעה על האחר . כך במעבר ים סוף : " ברוח קדים עזה " שם האלוהים את ים סוף לחרבה , כדי שיעברו בו בני ישראל ( שמות יד , כא ) , אך כשהגיעו לשם המצרים שרדפו אחריהם , " נשפת ברוחך כיסמו ים " ( שמות טו , י ) . ואילו " רוח גדולה " ש "באה מעבר המדבר " הגורמת לאסון מצאנו בסיפור על הרוח שהחריבה את הבית שבו ישבו בני איוב ובנותיו ( איוב א , יט ) . כך מצטרפת גם הרוח אל ברואיו האחרים של האלוהים , הצמחים ובעלי החיים ( ראו עמ' 127 ועמ ' , ( 129 שאף הם עושי דברו בעולם . יונה מרים ידו בטרוניה כלפי השמש המכה על ראשו . מימינו נינוה ומשמאלו הקיקיון שקמל . על השובל ציור של לווייתן . דומה שהכתובת " מועדים לשמחה" אינה משקפת את מצב רוחו של יונה . על הצייר ופרטים אחרים ראו עמ ' . 9
|
|