|
|
עמוד:17
[ ח ] ספר יונה בספרות בית הכנסת הכינוי " ספרות בית הכנסת " מתייחס לכלל הפעילות הדתית - ליטורגית המתרחשת במרחב בית הכנסת ובסמוך לו , היינו : קריאת כתבי הקודש ( ובעולם הקדום כמעט תמיד בלוויית תרגומם לשפות שונות כגון יוונית וארמית ) , אמירת תפילות ושיבוץ פיוטים במהלכן . בכל התחומים האלה יש לספר יונה תפקיד נכבד , לא מעט בשל הקשר שבין מגמתו של ספר יונה - הדגשת חשיבותם של החזרה בתשובה ושל כוחם של רחמי האל - לבין חיי המתפללים . ( על התרגום הארמי לספר יונה - המלווה ספר זה דרך קבע - ראו גם עמ ' . 148 ) כבר המשנה ( תענית ב , א ) , המתארת את הטכס שנערך בתקופה של עצירת גשמים ( או בעטיין של סיבות אחרות לתענית ציבור ) , מספרת כי היו " מוציאין את התיבה [ = הארון שבתוכו ספר התורה ] לרחובה של עיר ונותנין אפר מקלה [ = שריפה ] על גבי התיבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין , וכל אחד ואחד נותן [ אפר ] בראשו . הזקן שבהן אומר לפניהן דברי כיבושין [ = תוכחה ] : אחינו , לא נאמר באנשי נינוה ' וירא האלוהים את שקם ואת תעניתם ' אלא ' וירא אלוהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה ' ( ג , י ) " . לפי זה הובא סיפור חזרתם בתשובה של אנשי נינוה כדוגמא לדרך שבה צריך גם ציבור המאזינים לדרשה זו ללכת . ( על שינוי שחל בתקופה המאוחרת למשנה ביחס אל התנהגותם של אנשי נינוה ראו עמ' . 113 ) וממשיכה המשנה ומלמדת ( שם , ב , ב ) כי כשהגיעו לומר את התפילה המרכזית של הסידור , תפילת שמונה עשרה - שבה , כפי שמלמד שמה , שמונה עשרה ברכות - היו " מורידין לפני התיבה זקן ורגיל ויש לו בנים וביתו ריקם , כדי שיהא ליבו שלם בתפילה " , ואותו חזן היה " אומר לפניהם עשרים וארבעה ברכות , שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש " . שש הברכות שולבו לאחר הברכה השביעית שבתפילת העמידה , ברכה שעסקה בגאולה מצרות היום - יום והסתיימה בדרך כלל בדברי החתימה " ברוך אתה ה ' גואל ישראל " . בימי תענית היו משלבים בתוך הברכה השביעית מילים אלה : " מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה , ברוך אתה ה ' גואל ישראל " , ולאחר מכן שולבו שש הברכות הנוספות , שלשון חתימתן דומה : " מי שענה את ... הוא יענה אתכם " וכו ' . בשש ברכות אלו הוזכרו בני ישראל העומדים על ים סוף ( שמות יד , י ) , יהושע בגלגל ( יהושע י , ז - ט ) , שמואל במצפה ( שמואל - א ז , ט ) , אליהו בהר הכרמל ( מלכים - א יח , לו - לז ) , יונה במעי הדג ודוד ושלמה בירושלים ( ונראה שהכוונה למסופר בספר המאוחר , ספר דברי הימים , על היענות אלוהים באש הן לדוד [ דברי הימים - א כא , כו ] והן לשלמה [ דברי הימים - ב ז , א ]) . החתימה בברכה שעניינה ביונה היא : " ברוך אתה ה ' העונה בעת צרה " . נראה שהזכרת יונה והצרה שבה היה נתון מעניקה לסיפורנו נופך חיובי כיוון שאינה מצביעה על יסוד העונש שבכליאת יונה במעי הדגה . הזכרת יונה הקורא לעזרת ה ' במעי הדג - וגם כאן בלא נימה של ביקורת על התנהגותו - חוזרת בקטע תפילה קדום , הנאמר במסגרת אמירת סליחות ( בחודש אלול , בעשרת ימי תשובה ובתעניות כגון תענית אסתר או בין שני הנביאים שניבאו על נינוה ניכר גם בהזכרת מידותיו של האלוהים : מידות הרחמים שמזכיר יונה ( ד , ב ) ומידות הדין שמזכיר נחום ( א , ב - ג ) . הקשר בין ספר נחום לספר יונה נזכר גם בפתיחת התרגום הארמי לספר נחום , הקובע ( בתרגום חוזר לעברית ) כי " מלפנים התנבא עליה [ = על נינוה ] יונה בן אמיתי הנביא מגת חפר ושבה מחטאה , וכעת כשהוסיפה לחטוא שב והתנבא עליה נחום מבית קושי , כמו שכתוב בספר הזה " . מעניין לציין כי שני נוסחיו של הספר החיצוני , ספר טוביה , מזכירים ביחס לנינוה האחד את יונה ומשנהו את נחום ; בנוסח הקצר של ספר טוביה מצווה האב טובי את טוביה בנו : " לך לך בני למדי , כי בטוח אני בדברי יונה הנביא על נינוה כי תהפך ובמדי יהיה שלום יותר " ( יד , ד ) , ובנוסח הארוך של ספר טוביה נאמר : " כי בטוח אני בדבר אלוהים על נינוה אשר דיבר נחום כל אשר יהיה ויבוא ... ובמדי תהיה תשועה " . הנה כי כן ניכר , כי לא פעם נתקשה להבין את ההגיון העומד מאחורי סדרם של ספרי המקרא , אם לא נכיר בעובדה שלחשיבה המדרשית יש יד ורגל בקביעת סדרם של ספרים אלה .
|
|