|
|
עמוד:48
פרק א פסוק יא ויּאמרו אליו מה נּעשׂה לּךְ וישתּק היּם מעלינו כּי היּם הולךְ וסער : השאלה ששואלים המלחים את יונה בפסוק זה ברורה יותר לאור ההנחה שהפסוק הקודם , פסוק י ( להוציא ארבע המילים הראשונות שלו : " וייראו האנשים יראה גדולה " ) , הוא תוספת . לפי תפיסה זו , חוששים המלחים כי חטאו במשהו לעבדו של האל הגדול , אלוהי השמים , ולפיכך הם סבורים שעליהם לעשות דבר כלשהו למענו , כדי לפייס אותו ( שמא פגעו בו או חטאו לו ) ואת אלוהיו . כך יש להבין את המילים " מה נעשה לך " , וראו בדברי דוד לגבעונים : " מה אעשה לכם [ = לטובתכם , למענכם ] ובמה אכפר ? " ( שמואל - ב כא , ג ) , וכן דברי אלישע לאישה השונמית , כשהוא מבקש לגמול לה טובה על האירוח הנדיב שזכה לו בביתה : " מה לעשות לך , היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא " ( מלכים - ב ד , יג ) . לפי זה שואלים המלחים את יונה מה יכולים הם לעשות למענו , כדי שיינצלו מן הסערה המאיימת לאבדם . הם מבינים כי הבעיה איננה בתחום הימאות אלא בתחום האמונה ומצפים לתשובתו של יונה . אם לפי חלקו הראשון של הפסוק מבינים המלחים כי עליהם לעשות משהו למען יונה , הרי שבהגדרת הבעיה שהם ניצבים בפניה , " וישתוק הים מעלינו " , מביעים הפונים דאגה לעצמם . השורש שת " ק משמעותו כמו רג " ע , וראה גם בהקשר דומה בתהילים קז , כט - ל : " יקם סערה לדממה ויחשו גליהם , וישמחו כי ישתקו " . ועוד מופיע הפועל שת " ק במשמעות זו במשלי כו , כ : " באפס עצים תכבה אש ובאין נרגן ישתוק מדון " , והוא אופייני לעברית המאוחרת , ושאול מן הארמית . את סיום הפסוק , " כי הים הולך וסוער " , ניתן להבין או כסיום דבריהם של המלחים או כדברי המספר . הסער הגדול ( פסוק ד ) ממשיך להתחזק , ודבר זה מומחש באמצעות פועל העזר הל " ך . והשוו לדוגמא : " והנער שמואל הולך וגדל " ( שמואל - א ב , כו ) , " ודוד הולך וחזק ובית שאול הולכים ודלים " ( שמואל - ב ג , א ) , ועוד . כולנו פה אחד לסיפור המקראי אופי דרמטי . הוא נטול תיאורים ואף נמנע מחשיפת עולמן הפנימי של הדמויות המופיעות בו . העלילה נוצרת ומתקדמת באמצעות מעשים ודברים שבפי הדמויות . אך כיוון שבימת הסיפור איננה יכולה להכיל יותר משתיים - שלוש דמויות פעילות בו זמנית , כאשר יש צורך להציג חבורות גדולות , הרי אלו מדברות כדמות קיבוצית , כמקהלה . כך , למשל , אומרים אנשי דור הפלגה : " הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם " ( בראשית יא , ד ) , ואנשי סדום , המבקשים לפגוע באורחיו של לוט , קוראים יחדיו : " איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אותם " ( שם יט , ה ) , והדוגמאות רבות מספור . ולעיתים יש ושתי מקהלות ניצבות זו מול זו . כך , למשל , שרי פלישתים הנלהבים מלכידת שמשון אומרים במקדש דגון : " נתן אלוהינו
|
|