|
|
עמוד:47
כן צריך היה ה ' להרגיע את גדעון המבוהל מן המפגש עם המלאך , ולומר לו : " אל תירא לא תמות " ( שופטים ו , כג ) . לעיתים מעשהו המופלא של האלוהים הוא שמעורר את הפחד , כפי שארע לבני ישראל בשעת מתן תורה , כדברי משה אל העם : " אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלוהים " ( שמות כ , יז ) . לא פעם מתעוררת האמונה בעקבות ראיית פועל האלוהים : " וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה ' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה ' ובמשה עבדו " ( שמות יד , לא ) . ומכאן קצרה הדרך ל " יראת אלוהים " שהיא אמונה בו , כדברי האלוהים אל אברהם בסיום סיפור העקידה : " עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה " ( בראשית כב , יב ) , ואמונה זו באה לא פעם לביטוי בחובה לעבוד אותו ולקיים את מצוותיו . כך , דרך משל , מסופר על המתיישבים החדשים בשומרון , אשר הובאו לשם על ידי מלך אשור ואשר נזקקו להדרכה של כהן אשר יהא " מורה אותם איך ייראו את ה '" ( מלכים -ב יז , כח ) , היינו כיצד יעבדוהו . " יראת ה '" או " יראת אלוהים " היא תכונה ראויה , המביאה להתנהגות מוסרית ( " יראת ה ' שנאת רע " [ משלי ח , יג ]) , ועל כן נצטווה משה לבחור כשרי אלפים ושרי מאות " אנשי חייל יראי אלוהים אנשי אמת שונאי בצע " ( שמות יח , כא ) , ואילו איוב תואר בפתיחת ספרו כ " תם וישר וירא אלוהים וסר מרע " ( א , א ) . ובכלל : " שקר החן והבל היופי אשה יראת ה ' היא תתהלל " ( משלי לא , ל ) . הניתן לברוח מלפני ה ' ? בשתי יצירות במקרא מודגש כי בריחה מפני ה ' , המצוי ביקום כולו , לא תיתכן כלל . וכך אומר הנביא עמוס על מי שינסה להימלט מידו של ה ' : " לא ינוס להם נס ולא ימלט להם פליט . אם יחתרו בשאול - משם ידי תקחם , ואם יעלו השמים - משם אורידם , ואם יחבאו בראש הכרמל - משם אחפש ולקחתים , ואם יסתרו מנגד עיניי בקרקע הים - משם אצווה את הנחש ונשכם , ואם ילכו בשבי לפני אויביהם - משם אצווה את החרב והרגתם " ( ט , ב - ד ) . הצמד הראשון , השאול והשמים , הם קצווי היקום - ואף שאין האדם יכול להגיע אליהם , גם בהם תשיג ידו של ה' את הנמלטים מפניו . ראש הכרמל וקרקע הים קרובים יותר אל האדם , והוא אף עשוי לנסות ולהסתתר בהם , אך לשווא . היעד האחרון , שאליו ינסה האדם להימלט , מצוי קרוב יותר , על פני האדמה , אך גם לשם לא יעלה בידו להימלט . ולא נופתע לגלות כי המדרש ( מכילתא דרבי ישמעאל בא , מסכתא דפסחא , א ) מצטט את דברי הנביא עמוס כשהוא דן בחוסר התוחלת שבבריחת יונה מלפני ה ' . ובדומה אומר משורר תהילים : " אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח . אם אסק שמים - שם אתה , ואציעה שאול - הנך , אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים - גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך , ואומר אך חושך ישופני ולילה אור בעדני - גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה " ( קלט , ז - יב ) . המשורר מציג את עמדתו בשאלה רטורית המופנית לאל , ומצביע על ארבעה יעדים לבריחה . גם כאן שתי אפשרויות הבריחה הראשונות הן אל קצווי היקום שלמעלה ולמטה , השמים והשאול , והאפשרות השלישית , " אחרית ים " היא במישור , היינו בקצה מערב ( " ים " הוא מערב ) . אפשרות זו מזכירה את ניסיונו של יונה לברוח לתרשיש , לקצה מערב ( וראו בפירוש לפסוק ג ) . בהעדר מקום לברוח אליו מועלית גם האפשרות הנואשת כי החשיכה תהווה מסתור מפני ה ' , אך לשווא - כי בעיני ה ' " כחשיכה כאורה " . וגם במקרה זה מצאנו מדרש ( פתרון תורה , ויקרא , עמ ' 13 ) המקשר את דברי המזמור , המזכיר בין השאר אפשרות של בריחה לשאול , אל סיפור יונה . לדברי המדרש , גם הבריחה לשם ( ראו דברי יונה להלן ב , ג : " מבטן שאול שיוועתי " ) איננה מרחיקה את הבורח מן האלוהים . כיצד נזהה אדם בורח ? דומה כי הסופר הרמן מלוויל , בספרו " מובי דיק " ( ראו עמ ' , ( 37 חש כי המילים " כי הגיד להם [ כי מלפני ה' הוא בורח ] " הן מיותרות , והוא מסביר כיצד יכולים היו הספנים להסיק שיונה בורח , עוד קודם שאמר להם זאת , על פי מראהו והתנהגותו : " עלוב נפש ! הו ! אין ראוי ממנו לכל גנאי ; בכובע שמוט על עיניים מלאות אשמה , הוא מבקש להסתתר מאלוהיו ; משוטט בין המטענים כפורץ בזוי החש לחצות את הים עם שללו . כה מבולבלת , כה מלאת אשמה היא חזותו , כדי כך שאילו היתה משטרה בימים ההם , היה עצם מראהו מעורר חשד ומביא למאסרו עוד בטרם עלה לסיפון . כה ברור שהוא נמלט ! בלא מטען , תיבת כובעים , מזוודה או תרמיל , בלא חברים שייפרדו ממנו לשלום על הרציף " ( עמ ' 70 - 69 בתרגום גרשון גירון , ידיעות ספרים , תל אביב . ( 2009
|
|