|
|
עמוד:128
פרק ד פסוק ז וימן האלֹהים תּולעת בעלות השּׁחר למּח ֳ רת ותּךְ את הקּיקיון ויּיבש : שמחת יונה נקטעת באיבה ; אם בין מינוי הדג למינוי הקיקיון חלף זמן רב , עתה קצב המינויים הולך וגובר . דומה כי הקיקיון בא לעולם לעת לילה : " שבן לילה היה ובן לילה אבד " ( להלן פסוק י ) ויונה בטח בו , כי יצל עליו בזרוח השמש , ביום המחרת . אלא שבעלות השחר , לפנות בוקר , כבר מינה ה ' תולעת להכות את הקיקיון , ויונה לא יהנה ממנו ולו ּ לשעה קלה . התולעת תופיע " למחרת " , והיא כלשון הספרים המאוחרים במקרא , כגון דברי הימים - א כט , כא : " ויעלו עולות לה ' למחרת היום ההוא " . בלשון המקרא הקלאסית מצויה הצורה " ממחרת " ( כגון בבראשית יט , לד : " ויהי ממחרת " ) . בעוד ששני המינויים הראשונים נעשו לתכלית של הקלה והצלה ( ולו ּ רגעית ) - וראו " וימן ה ' דג גדול לבלוע את יונה " ( ב , א ) , " וימן ה ' אלוהים קיקיון ... להציל לו " ( ד , ו ) - הרי ששני האחרונים , התולעת ורוח הקדים , מכבידים , מענים את יונה . אם במינוי הראשון נזקק אלוהים לשליח רב ממדים , לדג גדול שיבלע את הנביא , הרי במינוי השלישי תושג המטרה על ידי יצורים זעירים . התולעת , המופיעה בעלות השחר ( ושוב ניכר כאן משחק מילים , " תולעת ... בעלות " ) , היא שם עצם קיבוצי לבעלי חיים חסרי חוליות שלא אחת מזיקים לעצים ולצמחים בכרסמם בהם . הקיקיון מוכה אפוא ומתייבש עם קרני השמש הראשונות . לשון " וייבש " מזכירה לקורא את ה " יבשה " : יונה הודיע כי ה ' " עשה את הים ואת היבשה " ( א , ט ) , ולאחר שהדג הקיאו מן הים ליבשה ממשיך אלוהים ללמד את יונה את דרכו גם על היבשה . הכאת הקיקיון על ידי התולעת איננה אלא הכנה לשלב המכריע של הניסיון שניסה ה ' את יונה , וראו בפסוק הבא . יש לדברים שחר השחר , העת שבה מפציע האור , מכונה כך על שום החושך , הצבע השחור , ו " עלות השחר " מסמן את עליית המסך השחור , התפוגגותו . הלשון המקראית מאנישה את השחר , וכיוון שהוא ראשית היום מציגים אותו כמתעורר : " עורה הנבל וכינור אעירה שחר " ( תהילים נז , ט ) , המשורר מעיר את השחר במקדש באמצעות הנגינה . לשחר המתעורר יש עפעפיים , עיניים לפקוח ( איוב ג , ט ) ומשום דחייתו המהירה של החושך מפני האור מיוחסות לשחר גם כנפיים ( תהילים קלט , ט ) . " שחר " הוא גם שמה של אלוהות כנענית , בנו של אבי האלים , אל , שנולד לו מבת אנוש . במקרא שמות אחדים הכוללים את היסוד שחר : אחישחר ( דברי הימים - א ז , י ) , " שחריה " ( שם ח , כו ) . כיוון שהשחר הוא מוצא האור משמשת המילה בהשאלה
|
|