ד, ד-יא ה׳ מלמד את יונה לקח

עמוד:126

פרק ד פסוק ו וימן ה ' אלֹהים קיקיון ויּעל מעל ליונה להיות צל על ראשו להצּיל לו מרעתו ויּשׂמח יונה על הקּיקיון שׂמחה גדולה : פסוק זה הוא המשכו של פסוק ד ( כמוסבר בפירוש לפסוק ה ) . יונה לא השיב לשאלתו של אלוהים " ההיטב חרה לך " , ולפיכך יבקש אלוהים דרך אחרת ללמד את יונה לקח , להמחיש לו מה עמוקה היתה טעותו כשכעס על הצלתה של נינוה . כאן מופיע בשנית הפועל " וימן " ( ראו לעיל ב , א ) והפעם בורא ה ' קיקיון יש מאין ( והשוו להלן פסוק י ) כדי להצל על יונה מן השמש היוקדת . הקורא ישוב וייזכר בסיפור על אליהו הבורח מפני איזבל , שגם כאשר הוא מבקש את מותו שלו הוא מבקש צל לראשו : " ויבוא וישב תחת רותם אחד וישאל את נפשו למות " ( מלכים - א יט , ד ) . במהלך הלקח שילמד האלוהים את יונה הוא ישוב וימנה שליחים נוספים : תולעת ( פסוק ז ) ורוח קדים ( פסוק ח ) . הופעתו הראשונה של הפועל " וימן " ציינה את הופעת הדג אשר בלע את יונה והצילו ממוות בטביעה . בעקבות הצלתו הראשונה לא למד יונה לקח , ולא העריך את רחמי ה ' . הילמד לקח בעקבות הצלתו השנייה ? זיהויו של הקיקיון נעשה על - פי המסורת הפרשנית הקדומה . הקביעה שהקיקיון הוא ה -Ricinus , Communis העץ שמפירותיו מפיקים שמן קיק ( ושמו ביוונית קיקי ) , מסתמכת על פירושו של אב הכנסייה הירונימוס - בן המאה הרביעית - חמישית - שקיבלו כפי הנראה מרבותיו היהודים . הקיקיון עולה , היינו צומח ( ראו לדוגמה בראשית מא , כב : " והנה שבע שיבולים עולות בקנה אחד " , ועוד ) מעל ליונה כדי " להיות צל על ראשו " . מלבד משחק המילים , בין " יונה " ו " קיקיון " אפשר שיש כאן משחק מילים נוסף , סמוי , בין " צלוליבא " , שמו הארמי והסורי של הקיקיון , לבין " צל " ( והשוו האמור לעיל בפירוש על ב , א בדבר הקשר הצלילי בין " נונא " [ = דג ] ו " נינוה " ) . בפסוקנו נמצא משחק מילים נוסף : " להיות צל על ראשו להציל לו " ( בלשון המקראית המאוחרת ובלשון חז " ל , בהשפעת השפה הארמית , מבטאת הלמ " ד את המושא הישיר במקום " את " שבלשון הקדומה ) . תרגום השבעים גורס " לה ַ צ ֵּ ל " ( וכך גם הנוסח המשתקף במגילה שנמצאה במערה 4 בקומראן ) , אך נוסח המסורה עדיף : אלוהים מציל את יונה מעצמו פעם אחר פעם . אלוהים מצפה מיונה להבחין בדמיון שבין הצלת נינוה , אשר לא הובאה עליה " הרעה אשר דיבר לעשות להם " ( ג , י ) , לבין הצלתו שלו " מרעתו " , אך לשווא . בניגוד לצער העמוק שגילה על הצלת העיר הגדולה - " וירע אל יונה רעה גדולה " ( ד , א ) - הוא מגלה דווקא שמחה גדולה : " וישמח יונה על הקיקיון שמחה גדולה " ( לניגוד רע " ע / שמ " ח ראו לדוגמה תהילים צ , טו : " שמחנו כימות עיניתנו שנות ראינו רעה " ) . וכבר ראינו עד כמה נפוץ השימוש בשם התואר " גדול / ה " בספרנו ( ראו עמ ' . ( 26

קרן אבי חי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר