|
|
עמוד:10
המלך תקווה כי התשובה , החרטה על החמס , תביא עמה מחילה : " וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם " ( ג , ח ) . ועוד : המבול נמשך ארבעים יום וארבעים לילה ( בראשית ז , פסוקים ד , יב ) , ואילו לאנשי נינוה ניתנת אורכה של ארבעים יום כדי לחזור בתשובה ולמנוע את חורבן העיר : " עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת" ( ג , ד ) . ואחרונה : עלילותיו של הגיבור בשני הסיפורים מביאות אותו אל סכנה ואל הצלה הקשורות במים ( תיבה , ספינה ; מי המבול והשלכת יונה לים ) . ועם זאת , יש להצביע גם על הבדלים ברורים בין שני הסיפורים . בעוד שבסיפור המבול מתחרט האלוהים על בריאת האדם , ולפיכך גם ישמיד אותו , " וינחם ה ' כי עשה את האדם בארץ " ( בראשית ו , ו ) , הינחמות האלוהים בסיפור יונה היא דווקא חזרה מכוונתו להשמיד את החוטאים : " וינחם האלוהים על הרעה אשר דיבר לעשות להם ולא עשה " ( ג , י ) . ועוד : נח הניצול מן המבול זובח לה ' ( בראשית ח , כ ) , ואילו בסיפורנו רק המלחים - ולא יונה שניצל מן הסכנה - הם הזובחים לו : " ויזבחו זבח לה' וידרו נדרים " ( א , טז ) . ) ב ( סיפור סדום ועמורה סיפור סדום ועמורה , כמוהו כסיפור המבול , מספר בהשמדתה של חברה אנושית חוטאת ; במבול נענשו במים ובסדום באש . בסיפור סדום ועמורה היקף ההשמדה מצומצם - ערי הכיכר בלבד - אך הסיפור מתרכז למעשה ברשעתה של עיר אחת , סדום , וזאת כסיפור יונה שעניינו בעיר החטאה , בנינוה . וגם כאן ניתן להצביע על קווי דמיון ושוני , המלמדים על מגמותיו של מחבר ספרנו . בין קווי הדמיון יש למנות את דברי האלוהים בסיפור סדום , " ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי" ( בראשית יח , כא ) , דברים המוצאים את הדם בפתיחת ספר יונה , בהטלת השליחות על הנביא : " קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני " ( א , ב ) . " עלתה " פירושה " באה " , ואילו " צעקה " שבבראשית פירושה " רעה " ( וראו בפירוש ל - א , ב ) . ועוד : לשון ההכרזה על העונש הצפוי לנינוה , " עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת " ( ג , ד ) , עושה שימוש בשורש מרכזי בסיפור סדום בתורה - הפ " ך . ראו לדוגמה בראשית יט , כה : " ויהפוך את הערים האל ואת כל הכיכר " ( בראשית יט , כה ) . השורש הפ " ך חוזר גם ברמיזות הרבות לסיפור סדום הפזורות במקרא , כגון : " כמהפכת סדום ועמורה" ( דברים כט , כב ) . מאידך גיסא , בניגוד לסיפור סדום שבו נכנס אברהם בפתח שפותח לו ה ' , לאחר שהוא למד על הכוונה להשמיד את העיר ( בראשית יח , יז ) , ומנהל משא ומתן עם האלוהים לשם הצלתה ( שם , פסוקים כג - לב ) - יונה , שנשלח להכריז על רשעת סדום וחורבנה , בורח משליחותו דווקא משום שהוא מודע לרחמי ה ' ולרצונו בהצלת נינוה ( ד , ב ) . יושם אל לב כי יונה אינו מכונה בספר הנושא את שמו בכינוי נביא , אך אברהם לעומת זאת אכן מכונה כך , וזאת במעשה הסמוך לסיפור סדום : אלוהים אומר לאבימלך מלך גרר על אודות אברהם : " כי נביא הוא ויתפלל בעדך " ( בראשית כ , ז ) , ובכך מתבטאת בחדות התפיסה הראויה אודות מהות הנביא והנבואה : הנביא איננו רק נציגו של אלוהים עלי אדמות , אלא גם מייצגו של האדם החוטא כלפי האלוהים , ייצוג הנועד להצילו ממידת הדין . ועוד יש לומר , כי יונה איננו רק היפוכו של אברהם אלא שתי מדינות לחופו של האוקיינוס האטלנטי בצידה המערבי של יבשת אפריקה – ליבריה וסירה לאונה – מצאו לנכון להנפיק סדרות של בולים צבעוניים שסיפור יונה והלוויתן הוא חלק מהן . הסדרה מסירה לאונה עוסקת בסיפורי ים אגדיים מתרבויות שונות ( יוון , יפן או סיפורי אנדרסן ) והסדרה מליבריה מוקדשת לבעלי חיים מן הסיפור המקראי ( הנחש בגן עדן , אתונו של בלעם , גוב האריות של דניאל ועוד ) .
|
|