|
|
עמוד:9
[ ג ] הדי ספרות המקרא בספר יונה אין לך סופר ראוי , במקרא כמו בספרות בכלל , שאין יצירתו " משוחחת " עם יצירות מופת שקדמו לה . בעל ספר יונה , שכתב את חיבורו בימי הבית השני ( ראו להלן ) , כבר הכיר את מרבית ספרות המקרא על ספריה וסוגותיה המגוונים , ונטל ממנה לבנים לבניין סיפורו ולשם הבעת השקפותיו . מלבד השימוש שעשה המחבר בדמות יונה בן אמיתי הנביא מגת החפר ( מלכים - ב יד , כה - כז ; ראו עמ ' 20 ) ומלבד הדי המזמורים הנשמעים במזמור שניתן בפי יונה בבטן הדג ( ב , ג - י [ וראו בפרוטרוט בהקדמה לפירוש המזמור ]) , ניכר בספר יונה רושמם של סיפורים ודברי נבואה שונים , כמפורט להלן . זאת עושה המספר כדי לעורר את הקורא להשוות בין סיפור יונה לבין סיפורים ונבואות אחרים , ולהפיק לקח מן המתח שבין סיפורו לבין מקורותיו המשוערים . ) א ( סיפור המבול סיפור יונה מגלה זיקה ברורה אל סיפור המבול . כך , למשל , בסיפור המבול מעוצבת רשעתם של בני האדם במילים : " ותימלא הארץ חמס " ( בראשית ו , יא ) , וכן : " כי מלאה הארץ חמס " ( שם , פסוק יג ) , ובספרנו מביע בפרק א , פסוקים א - ג נמצא את השם " ה '" , המסור לבני ישראל , כיוון שפסוקים אלה מדברים ביחסי הנביא עם האל ששלחו לנינוה . יונה ישוב ויזכיר את ה ' בפסוק ט , כאשר יבהיר למלחים את מי הוא ירא . המלחים הנוכרים זועקים " איש אל אלוהיו " ( פסוק ה ) ורב החובל מפגיע ביונה לקרוא אל אלוהיו ( פסוק ו ) , אך בעקבות דברי יונה על אודות ה ' ( בפסוק ט ) יודעים המלחים ורב החובל מי הוא ויראים אותו ( פסוק י ) ואף מתפללים אליו ( פסוק יד : " ויאמרו אנה ה '" ) , וביראתם - אמונתם בו הם גם זובחים לו זבח ונודרים נדרים ( פסוק טז ) . פרק ב עוסק רק ביחסי השולח והשליח ועל כן נמצא בו רק את השם " ה '" : הוא השולח דג לבלוע את יונה , אליו מתפלל יונה והוא אף מורה לדג להקיא את יונה אל היבשה . פרק ג שב ונפתח ביחסי יונה וה ' ( פסוקים א - ג ) , אך כשמדובר בנינוה , עירם של גויים , נאמר כי היא " עיר גדולה לאלוהים " ( פסוק ג ) . אנשי נינוה מאמינים באלוהים ( פסוק ה ) , קוראים אליו ( פסוק ח ) בתקווה כי ישוב מחרון אפו והוא אכן סולח להם ( פסוק י ) . בפרק ג אין אפוא מקום לשם " ה '" . אנשי נינוה אינם מכירים ויודעים אותו , אלא מאמינים באלוהים כמושג כללי , ערטילאי , ואף בשלטון הצדק שלו . בפרק ד פונה יונה לה ' בטרונייתו כלפיו ( פסוק ב ) ומגדירו כ " אל חנון ורחום " ( שם ) , כשהוא מצטט ומזכיר את מידותיו ( ראו עמ ' . ( 118 יונה ממשיך לכנותו ה ' , וזה אכן הכינוי המציין את יחסיהם ( פסוקים ג - ה ) . בפסוק ו עדים אנו ללשון מעבר : " וימן ה ' אלוהים קיקיון " , ומכאן ועד פסוק ט תופיע לשון " אלוהים " , וזאת בשל הלקח שהנביא מתבקש ללמוד : אף שהגויים אינם יודעים את ה ' , רחמיו על כל מעשיו . הקיקיון שבו מדובר בפסוקים אלה אינו אלא סמל לכל מעשי ידיו של האל , וכשם שיונה חס עליו , חס האלוהים על שאר יצוריו , ובהם אנשי נינוה ובהמתם . בפסוק י , הפותח את דברי החתימה לספר , שוב מתמקד המבט ביחסי ה ' ויונה , ולפיכך שב ומופיע בו השם " ה '" . מאז שנת תש " ט מנפיק השירות הבולאי סדרת בולים לקראת חגי תשרי , המכונים " מועדים לשמחה " . בשנת תשכ " ד עיצב הצייר הישראלי ז ' אן דוד ( 1993 - 1908 ) סדרה של שלושה בולים שנושאיהם שאובים מספר יונה . הצייר , איש ים ותיק ( עלה לארץ בספינת מעפילים ושירת בצי הבריטי ובחיל הים הישראלי ) נתן ביטוי קישוטי לשלוש סצנות דרמטיות מספר יונה . השירות הבולאי לא שמר משום מה על סדר התמונות בבואו לקבוע את ערכיהם של הבולים ( בלירות ישראליות של אותם הימים ) .
|
|