|
|
עמוד:81
חסד שהוא חסד תיבת " חסד " נפוצה במקרא כביטוי להתנהגות שיש בה נדיבות , רחמים , מעשים טובים וצדקה , והיא ממידותיהם של אלוהים ( שהוא " ארך אפיים ורב חסד " [ להלן ד , ב ]) ושל בני אדם גם יחד . כך , למשל , קובעים עבדיו של מלך ארם , כי מלכי ישראל " מלכי חסד הם " ( מלכים - א כ , לא ) , ועל כן יחוסו על חיי מלכם אם יפול בידם . ורחב הזונה אומרת למרגלים ששלח יהושע : " כי עשיתי עמכם חסד , ועשיתם גם אתם עם בית אבי חסד ... והחייתם את אבי ואת אמי " ( יהושע ב , יב - יג ) . במקרא מדובר בדרך כלל בעשיית חסד ( " כגון " מגדול ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו " [ שמואל - ב כב , נא ]) . בלשון חכמים נתקבע הצירוף גמ " ל חסד , ששורשיו במקרא בפסוקים כגון : " גומל נפשו איש חסד " ( משלי יא , יז ) או " חסדי ה ' אזכיר תהילות ה ' כעל כל אשר גמלנו ה '" ( ישעיה סג , ז ) , וממנו נגזר שם העצם גמילות חסדים : " על שלושה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה [ = במקדש ] ועל גמילות חסדים " ( אבות א , ב ) , " תנחומי אבלים וביקור חולים וגמילות חסדים מביאין טובה לעולם " ( אבות דרבי נתן נו " א , ל ) . התלמוד הבבלי ( סוכה מט ע " ב ) קובע כי " בשלושה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה , צדקה - בממונו , גמילות חסדים - בין בגופו בין בממונו . צדקה - לעניים , גמילות חסדים - בין לעניים בין לעשירים . צדקה - לחיים , גמילות חסדים - בין לחיים בין למתים " , וכך הוא כורך יחדיו כל מעשה טוב שעושה אדם לחברו , כגון שהוא משמח חתן וכלה , מבקר חולים ומלמד את היתומים תורה . ומכאן בסיס למוסד הנפוץ מאוד בחברה היהודית , בארץ ובעולם , הגמ " ח ( = גמילות חסדים , וברבים : גמ " חים ) , הבא לענות על צרכיהם המרובים והמגוונים של בני הקהילה . החל בגמ " ח המלווה כספים בלא ריבית , המשך בגמ " ח של שמלות כלה , מוצצים וכיסאות לאבלים , וכלה בברגים לתיקון מסגרות משקפיים וחלב אם ועוד כיוצא בהם . מקום מיוחד נודע ל " חסד של אמת " , מעשה של חסד שאין בצידו שום כוונה מצד הגומל לזכות בטובת הנאה מזה שזוכה לחסדו . " כל חסד שהוא שלא בפניו [ = כלומר שאין מקבל ההנאה יודע על החסד שנעשה עימו ] הוא חסד של אמת , אבל חסד שבפניו הוא חסד של חנופה" ( לקח טוב לבראשית מז , כט ) . והנעלה ביותר הוא החסד שנעשה עם המת , שהרי נבצר ממנו להשיב לעושה הטובה כגמולו . הכוונה לטיפול בגופתו , לסיפוק תכריכים ולקבורתו . יסוד הביטוי הוא בדברי יעקב האומר ליוסף על ערש דווי : " ועשית עמדי חסד ואמת ... ושכבתי עם אבותיי ... וקברתני בקבורתם " ( בראשית מז , כט - ל ) . ומכאן הקיצור גחש " א ( = גמילות חסד של אמת ) המעטר את מכוניות החברה קדישא , המטפלת בהבאת נפטרים אל מקום מנוחתם האחרון . חסד שאינו חסד פרשן המקרא אבן עזרא מעלה את האפשרות שמא תיבת " חסד " בפסוקנו לא באה במשמעותה השכיחה , אלא " פירושו כמו ' חסד הוא '" , ובדברים אלו הוא מכוון אל הפסוק בויקרא כ , יז : " ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערוותה והיא תראה את ערוותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם " . תיבת " חסד" בפסוק זה משמעה חרפה , תועבה , או כדברי תרגום אונקלוס : " קלנא " , קלון . ( אגב : תיבת " חרפה " העברית תורגמה לארמית ב " חסודא " [ בראשית לד , יד ] . ) ויש שמפרשים את התקבולת שבמשלי יד , לד - " צדקה תרומם גוי / וחסד לאומים חטאת " - כאומר כי החטאת , היפוכה של הצדקה , מביאה עמה חרפה ללאומים , בעוד שצדקה מרוממת אותם ומעלה אותם על נס ( וראו עוד משלי כה , י ) . מקצת מן החכמים , שנתקשו בהבנת " חסד " כתיבה שלילית , ביקשו להם דרך להסביר אותה בפסוק מספר ויקרא במשמעות המקובלת שלה . תוך עיסוק בשאלת ראשיתו של המין האנושי , ולאור ההנחה שקין והבל נשאו את אחיותיהן , אמר ר ' אבין " שלא תאמר קין נשא את אחותו , הבל נשא את אחותו - חסד [ = חרפה ] הוא ! חסד עשיתי עם הראשונים שייבנה העולם מהן , ' אמרתי עולם חסד יבנה ' ( תהילים פט , ג [ ירושלמי יבמות יא , א ]) . ואם נשוב לפסוקנו הרי שלפי פירוש זה הגויים , עובדי עבודה זרה , נטשו את חסדם - חרפתם , את אליליהם .
|
|