|
|
עמוד:120
פרק ד פסוק ג ועתּה ה ' קח נא את נפשי ממּנּי כּי טוב מותי מחיּי : מילת " ועתה " חוזרת אל ראשית תפילתו של יונה , אל המילים " אנה ה '" ( פסוק ב ) , ומציינת את ראשיתה של הבקשה , את בקשת יונה על מותו , שהיא תכלית דבריו ( על " ועתה " בתפקיד זה ראו למשל : בראשית ג , כב ; עמוס ז , טז ; מלאכי ג , טו ) . ושוב רבה כאן האירוניה : דווקא כאשר מכנה יונה את אלוהיו " אל חנון ורחום " ( כפי שהוא בפסוק הקודם ) הוא מבקשו לקחת ממנו את נשמת אפו . גם נביאים אחרים ביקשו על מותם : משה , שמאס בהתנהגותו של העם ותלונותיו , מבקש מן האלוהים שיקח את חייו ( במדבר יא , יד - טו ) , וגם כשביקש רחמים על עמו , הצהיר שאין לו חפץ בחייו אם לא ירחם ה ' על בני ישראל שחטאו בעגל ( שמות לב , לב ) . ואילו מניעיו של יונה הם היפוכם של מניעי משה : דווקא רחמי ה ' על מעשיו הם שהביאוהו לידי כך שיבקש את מותו . דמיון מובהק מצוי בין בקשת יונה לזו של אליהו , שעליו נאמר : " והוא הלך במדבר דרך יום ויבוא וישב תחת רותם אחד וישאל את נפשו למות ויאמר רב עתה ה ' קח נפשי " ( מלכים - א יט , ד ) . גם כאשר שב יונה - להלן בפסוק ח - ומבקש על מותו , " וישאל את נפשו למות ויאמר טוב מותי מחיי " , דומה ההקדמה לדבריו להקדמת המספר לבקשת אליהו . אליהו המקנא לה ' , המיואש נוכח נטישת בני ישראל את ברית ה ' ורצונם לפגוע בו , בנביאו , ולהורגו ( ראו שם , פסוק י ) אינו יודע רחמים מה הם ואינו נרתע מלקטרג על העם באוזני אלוהים , וכמוהו עושה יונה שאין רחמים בלבו ( על הזיקה בין סיפורנו לסיפורי אליהו ראו בהרחבה עמ ' . ( 12 - 11 מילת " נפשי " , היינו אני עצמי ( ראו לדוגמה דברי יצחק לעשו : " בעבור תברכך נפשי " [ בראשית כז , ד ]) , מעוררת את זכר דברי המלחים בפרק א , יד : " אל נא נאבדה בנפש האיש הזה " . המלחים ריחמו על נפשו של יונה והוא הרי היה עד לרחמיהם ( א , יג ) , ועתה הוא מבקש את מותו משום שה ' חס על נפשות אנשי נינוה . המבקשים את מותם משה , שכבר הערנו על נכונותו למות למען הצלת עם ישראל לאחר חטא העגל , נופל גם הוא לחולשה ומבקש מאלוהים במהלך שנות הנדודים במדבר : " לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני . ואם ככה את עושה לי הורגני נא הרוג " ( במדבר יא , יד - טו ) . כאשר מתרוצצים הבנים ברחמה של רבקה היא מתלוננת ואומרת : " אם כן למה זה אנכי ? " ( בראשית כה , כב ) והתרגום הסורי , הפשיטתא , גורס כאן : " למה זה חיה אנכי " , ונראה שלכך מכוון גם פשוטו של מקרא . רבקה תשוב ותבקש את מותה - ולו כשגרת לשון המבטאת תסכול עמוק - כאשר תגלה את עוגמת נפשה על נישואי עשו לבנות כנען : " קצתי בחיי מפני בנות חת " ( בראשית כז , מו ) . אם נוספת המביעה נכונות למות אם לא תתגשם משאלתה היא רחל העקרה האומרת ליעקב " הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי " ( בראשית ל , א ) . למרבה האירוניה היא אכן תמות כאשר יהיו לה לא בן אחד אלא " בנים " ,
|
|