|
|
עמוד:117
עוון אבות על בנים ועל בני בנים על שילשים ועל ריבעים " ( שמות לד , ו - ז ) . דברים אלה מגדירים הן את מידת הרחמים של ה ' והן את מידת הדין הגלומה בו . מפאת חשיבותם לתורת הגמול המקראית מהדהדים הפסוקים הללו במקומות רבים בספרי התנ " ך , בעיקר בספרות המזמורים ( במיוחד תהילים פו , טו ; קג , ח ועוד ) וכן בהיסטוריוגרפיה המאוחרת ( נחמיה ט , לא ; דברי הימים - ב ל , ט ) . כל המקורות הנזקקים לפסוקים המתארים את מידות ה ' מצטטים אך ורק את הקטע שעניינו במידת הרחמים , והטעם לכך ברור : גם בתפילה ותחינה וגם במזמורי תודה אין מקום לאזכורה של מידת הדין . לעומת זאת , לא כן הדבר בסיפור המרגלים ( במדבר יד , יח ) , שעיקרו סיפור של חטא ועונשו . בנבואה הקלאסית מהדהד נוסח י " ג המידות ( ושוב , מידת הרחמים בלבד ) בדברי הנביא יואל ב , יג : " ושובו אל ה ' אלוהיכם כי חנון ורחום הוא ארך אפיים ורב חסד וניחם על הרעה " . וראוי לשים לב לכך שבספר יונה , כמו בדברי יואל , מופיע הצירוף " חנון ורחום " ( כך גם בתהילים קיא , ד ; נחמיה ט , יז ; דברי הימים - ב ל , ט ) , היפוך הסדר הקדום " רחום וחנון " ( על כך ראו גם עמ ' . ( 101 בנבואתו של יואל , כמו בדברי יונה , מופיעות מילות סיום - שאין דוגמתן בי " ג המידות : " וניחם על הרעה " . מילים אלה ניצבות בספרנו כנגד דברי מלך נינוה : " מי יודע ישוב וניחם " ( ג , ט ) , ושם בהמשך : " וינחם האלוהים על הרעה " ( פסוק י ) . יונה מוחה על כך שה ' הוא בעל רחמים ולפיכך מבטל את הפורענות , ואי אפשר שלא לחייך באירוניה נוכח דברי הנביא ההופכים את שבח ה ' לגנותו . יונה גילה בפסוקנו רק טפח מסיבת בריחתו . אין הוא מבהיר מדוע רחמי האלוהים מהווים עילה לבריחה מפניו . האם הוא דואג לכבוד האלוהים , החוזר בו מהחלטתו ? או שמא לכבודו שלו , כי אי התגשמות נבואתו תביא לכך שיראו בו נביא שקר ? הבזק לאחור ההבזק לאחור ( flashback ) היא טכניקה ספרותית , המקובלת הרבה גם בקולנוע , לפיה מעלה המספר לפתע אירועים מן העבר שלא סופרו במקומם על פי רצף הזמן . דוגמא אחרת להבזק לאחור בספרנו : בראש הספר אין מגלים לקורא מה היא הקריאה אשר נצטווה יונה לקרוא על נינוה , ורק כאשר הוא מגיע לעיר - בעל כורחו , אנוס על פי הדיבור - נודע הדבר ( ג , ד ) . ושוב : לא רק הרצון לעורר מתח בקורא הוא שדחה את הגילוי . הקריאה , " עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת " , משקפת את הלוך רוחו של יונה בשעה שהוא עובר בעיר ( ראו פירושנו , שם ) , ומתאים יותר לאומרה כאן מאשר בראש הסיפור . הבזק לאחור מצאנו גם בסיפור יוסף ואחיו . כאשר הוא מאשים את אחיו , שזהותו לא נודעה להם , בריגול ( בראשית מב , יט - כ ) הם מפרשים את הקורות אותם כעונש על פגיעתם באחיהם : " ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת " ( שם , פסוק כא ) . בסיפור מכירת יוסף ( בראשית לז ) לא שמענו דבר וחצי דבר על תחנוני יוסף . תחנוניו בעבר משרתים את ההווה , את מצבם הנפשי ואת רגשות האשם המתעוררים באחים בשעת צרתם . השמעת הדברים כעת באזני יוסף אף מוכיחה לו כי אחיו למדו את לקחם . לדוגמא נוספת ראו את דברי העם המתלונן על שפת ים סוף באזני משה , בשעה שחיל פרעה מאיים עליו להשמידו : " הלוא זה הדבר אשר דיברנו אליך במצרים לאמור חדל ממנו ונעבדה את מצרים " ( שמות יד , יב ) , ולא שמענו על תלונה זו אלא כשהמספר נצרך לה . ארץ ואדמה באמור יונה " אדמתי " הוא מתכוון לארץ שממנה יצא ( וראו עוד לעיל א , ח ) . ואכן , המילים " ארץ " ו " אדמה" באות כמילים נרדפות בפסוקים רבים , כגון : " ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה ארץ זבת חלב ודבש " ( ויקרא כ , כד ) , וכן " ויתשם ה ' מעל
|
|