מבוא

עמוד:4

איסורי המלאכה בחול המועד המלאכות בחול המועד אשר החכמים התירון או אסרון לא נקבעו לפי אמות המידה של המלאכות בשבת או ביום טוב . בשבת נאסרו שלושים ותשעה אבות מלאכה ( משנה , שבת פ " ז מ " ב ) ותולדותיהם , ועוד נאסרו מלאכות שונות משום " שבות " , מלאכות שאינן עולות בקנה אחד עם מנוחת השבת , מלאכות שיש בהן משום עבודה אף על פי שאינן נגזרות משלושים ותשעה אבות המלאכה . כמו כן נאסרו מעשים רבים כאיסור טלטול של דברים שהופרשו והובדלו משימוש בשבת ; איסורים אלו הוגדרו כ " מוקצה " . המלאכות ביום טוב הוגדרו יפה על פי התורה ומסורת החכמים . במקרא נאמר : " וביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם " ( שמות יב טז ) . המסורת התנאית מגדירה היתר זה : " אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד " . הגדרה זו אינה מלאה ואינה מדויקת , אך לא נרחיב בכך כאן . מסובכות יותר הן הלכות חול המועד . כבר השם מעיד על שילוב של חול ומועד , והאבחנה בין מותר ואסור בעייתית עד מאוד . במסורת התנאית מובאת סדרה ארוכה של מקרים שבהם נדון בפירושנו . בחלק גדול מהמקרים נחלקו אמוראים או מפרשים בשאלה למה הותרה העבודה . ניכר שכבר האמוראים מנסים לנסח כללים משפטיים שיאפשרו לצאת מרשימת הדוגמאות ולהכריע מה ההלכה במקרים אחרים , דומים ושונים . ברם , במסורת התנאית אין הגדרה מלאה ושיטתית לאיסורי המלאכה בחול המועד . המגמה הכללית היא לאסור את המלאכה בכללה , אך יחד עם זאת להתיר במקום של דבר האבד , אם במידה רבה או אף במידה מועטת כדעת אחרים . כבר אמוראים ביטאו תחושה זו : " כהנא אמר אית מילין במועד דקשיין מן אהילות ומן נגעים . תמן אמר רב ירמיה בשם רב פורסין מחצלת על גבי שיפוף בשבת , וכא הוא אמר הכין . רבנן דקיסרין בשם רבי יעקב בר אחא לתולש מן הקרקע ביניהן . רבנן אמרי קוצר ומעבה רבי יודה אומר לא יקצור אלא יעבה" ( ירו ' , פ " ב ה " ה , פא ע " ב ) . במימרה יש ביטוי לחוסר האחידות המשפטית , וגם באה בה לידי ביטוי החשיבה האמוראית שיש צורך בכללים ברורים . פרשנים מאוחרים שיצרו מערכת כללים מוסדרת פעלו , מבלי משים , כנגד דברי האמוראים המתאוננים על חוסר השיטתיות . חלק גדול ממשנת מועד קטן עוסק בהיתר מלאכות בחול המועד מפני שיש הפסד באי עשייתן . אין במסורת התנאית ולא במסורת האמוראית הגדרה אילו מלאכות אסורות , או אילו מיני מלאכות אסורים . המשניות מונות את המלאכות המותרות מפני שהן בבחינת דבר האבד : משקין בית השלחים ( פ " א מ " א ); צדין את האישות ( שם מ " ג ); ההדיוט תופר 5 משנה , ביצה פ " ה מ " ב ; מגילה פ " א מ " ה , וראו הדרשה לכך בספרי במדבר , פיס ' קמז , עמ ' . 194 6 ראו למשל להלן , פ " ב מ " ב ובפירושנו שם . 7 גם מערכת דיני אהלות ונגעים סובלת מחוסר שיטתיות משפטית , כפי שנסכם בבואנו לדון במשניות אלו .

הוצאת אוניברסיטת בר אילן

מכללת ליפשיץ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר