|
|
עמוד:6
של הסכנה הצפויה לשפות , מבט על הכוחות המעורבים בה , ודרכים אפשריות שבהן יכולים דוברי שפות אלה להיעזר במאמציהם לשמר ולתחזק את חוסנן . המאמר גורס שיש להתייחס לשימור השפות כאל סוגיה סוציו - לשונית ולאו דווקא כאל עניין של הצלת לשונות גרידא . לפיכך , חיוני לדעת מחברו לראות את מורכבות האופן שבו קודי לשון מתפרשים בתחומים רבים ובנישות רבות של חיי קהילת הדוברים , את מגוון הערכים , האמונות והאידאולוגיות שחברי הקהילה ומוסדותיה מייחסים לכל קוד לשוני , ואת המגוון הרחב של מאמצי הניהול הלשוני המשפיעים על התופעה . גם מאמרה של מיכל טננבאום , " שימור שפות בחברה רב - לשונית " , עוסק בהקשר הרחב של הוראת שפות בחברה . המאמר מדגיש את היתרונות הטמונים בדו - לשוניות , ובד בבד את ההשלכות הדרמטיות האפשריות של מעבר לשוני המביא בהמשך לאבדן שפה , על הפרט , על המשפחה ועל החברה כולה . בעוד מאמרו של ספולסקי עסק בסוגיות של מדיניות לשוניות ותכנון לשוני , ומוקד הדאגה בו הוא עתידן של שפות נכחדות , סיכוייהן לשרוד והגורמים הרבים המעורבים בתהליכים אלו , במאמר זה הדגש הוא על הדוברים עצמם – על רווחתם הנפשית בינם לבין עצמם וביחסים הקרובים שלהם עם בני משפחותיהם . המאמר מתייחס גם לייחודיותה של החברה הישראלית כחברה רב - תרבותית ודן בתרומה האפשרית של שימור שפה לחברי קבוצות מיעוט שונות , לחברי קבוצת הרוב ולחברה הישראלית בכלל . המאמר השלישי בשער זה , מאמרה של אילנה שוהמי , עוסק בקשר שבין זכויות לשוניות לצדק חברתי ופונה בעיקר לבלשנים המתעלמים מסוגיות של אפליה לשונית וזכויות חברתיות צודקות . במאמר מתייחסת שוהמי למושג זכויות לשוניות ומצביעה על מקרים שבהם מופר הצדק הלשוני בישראל בגלל היעדר זכויות לשוניות לקבוצות ולפרטים . במאמר מובאות דוגמאות רבות לאפליה לשונית בישראל ונדונות בו ההשלכות החברתיות , המקצועיות והחינוכיות שיש לכך על הפרט , הקבוצה והחברה כולה . מטרת המאמר היא לא רק לעורר מודעות לנושאים אלה , אלא גם לעודד אקטיביזם ברוח המחאה של קיץ 2011 כדי להביא לפעילויות ספציפיות שיתרמו להגדלת השוויון הלשוני בישראל , שאף הוא ממד של צדק חברתי , ובייחוד לפעילויות המניפות את דגל השיתוף והשותפות של כל רובדי האוכלוסייה . מריאן סלסה - מורסיה ועלית אולשטיין , שמאמרן חותם את השער הראשון , מבקשות להגדיר מסגרת חדשה להוראה וללמידה של שפה שנייה , המבוססת
|
|