|
|
עמוד:14
הגבר הנבגד . שני הסיפורים נשענים על ההסכמה החברתית הרווחת שתכשיטים יקרי ערך של אשה מאורסת או נשואה מייצגים יחסי מין כשרים המתרחשים במסגרת החיזור והנישואים המונוגמיים בלבד , ויש בהם מימד מובהק של רכישת הזכות ליחסי המין על ידי הגבר - הבעל ושל יצירת נגישות בלעדית ליחסי מין עבורו עם האשה . בוגדנותה ופריצותה של האשה בשני הסיפורים האלה מגולמות בתכשיטים שקיבלה מגבר זר . נוכחותו בבית או על גוף האשה של תכשיט יקר ערך שמקורו אינו במסגרת הסכמי הנישואים והפרקטיקה של מתנות שרוכש הבעל לאשתו , היא טאבו שמטיל המשטר המונוגמי , שכן היא מעידה על אדם נוסף , שאינו הבעל , שרכש זכות לקיום יחסי מין עם האשה . זכות מינית בלעדית על האשה מתגלמת לרוב בתכשיט מסויים , זה הנקרא טבעת הנישואים , אך היא חלה בעקיפין על כלל התכשיטים שמעניק גבר לאשה . כך , התכשיטים המוענקים לה על ידי אביה בציפייה לנישואיה או אלה המוענקים לה על ידי בעלה במסגרת החיזור והנישואים , אמנם שומרים על זיקת שייכות וקניין רשמיים לאשה , אך בעסקת הנישואים הגבר רוכש זכות קניין עקיף עליהם וזכות לבלעדיות מינית עליה . תכשיטים אלה הם חפציה הפרטיים , כביכול , של האשה , שעברו קומודיפיקציה כסמלים של ערך חברתי ושל הצהרת עושר . הם אמנם נושאים תו מחיר ממשי , אך ערכם החוזי והממוני ( גבר רכש בכסף זכות מינית על אשה ) מוסתר על ידי תפקידם הסמלי . גם אם פורמלית התכשיטים שייכים לאשה , כמקובל בעסקי נדוניה והסכמי ממון בין בני זוג , פירותיהם הממשיים והסימבוליים ערוכים להנאתו ולבעלתנותו של הבעל . לא כבשני הסיפורים האלה קורה בסיפור של בורלא , בו מתגלה דווקא אצילותה האמיתית , לא המזויפת , של האשה באותה פעולה עצמה של העמדת פנים ותרמית מול בעלה ושל בגידה באמונו , תוך סכנה של חשיפתו לקלון וללעג ציבוריים , שלא לומר תוך סיכון מעמדו הכלכלי . ריקוג ' ה הופכת את הדגם הסיפורי השכיח , למרות תבנית היסוד המתקיימת בסיפור בדבר תרמית באמצעות תכשיטים , עת היא מגניבה אל הבית דווקא תכשיטים מזויפים ולא תכשיטים אמיתיים . הוויתור של ריקוג ' ה על תכשיטיה האמיתיים מגלה את נדיבותה , ולאחר מותה אף הבינו הבריות כי " אפשר שעיניה היו אז מבריקות ופניה מאירים בגלל תכשיטים מזויפים אלו" ( , ( 256 והרי זה לקח נאה לסיפורים עממיים , המשמשים לניחום העניים ולהצבעה על מקורות לעושר חלופי , הלא הוא העושר הבא עם עשיית מעשי חסד תוך ויתור על סממנים של עושר קונבנציונלי . הסיפור העממי מספק הנאה לקוראיו ולשומעיו גם בשל הלעג שהוא לועג לבעלי השררה והממון ובשל ההתפעלות המבודחת שלו מחתרנותם של המדוכאים הפועלים לחשיפת קלונם של גבירים . אולם תרמיתה רבת השנים של ריקוג ' ה אינה פשוטה , והיא אינה עומדת על גנבת ממון בלבד . אמנם התרמית מתהפכת אל תפישתה כמעשה ‘ טוב ' בשל התוצאה שלה , אבל הוויתור של ריקוג ' ה על תכשיטיה מחבל סימבולית בקשר הבלעדיות שבינה לבין בעלה , ויש בו רמז עקיף לסוג של פריצות . כמו הנשים הנואפות והבוגדניות בסיפורים האחרים שצוינו לעיל , גם ריקוג ' ה העבירה אל הבית
|
|