|
|
עמוד:10
" ליבו היה דופק בו , ולא ידע למה דופק " ( , ( 253 והוא היה ממהר לבדוק ולמנות את תכולת התיבה . התרגשות ודפיקות לב שמורות היו אצלו לענייני רכושו ולענייני תכשיטי אשתו , והן לא ניכרו ביחסיו האחרים , שהיו קרים , מנוכרים ואדישים . התכשיטים יצאו מן התיבה ונגלו לעיני הבריות רק באירועים מיוחדים של שבת , חג ומועד , אירועים שבהם נחה על הקהל הילת קדושה ציבורית וקהילתית , בהם הקהל יוצא לרחוב , מתהלך ומסובב במקומות ההתכנסות המקובלים , ואף בהם שימשו התכשיטים את הגביר יותר מאשר את אשתו , שכן הם העניקו לו הזדמנות טקסית כשרה לאשרר בפומבי את עושרו ולהפגינו לעיני הציבור . בימים אלה צעד הגביר מעדנות בחוצות ירושלים בלוויית רעייתו היפה , והציג לראווה אותה ואת תכשיטיה : " היתה יוצאת בימי שבתות וימים טובים ענודה עדי עדיים מזהב ומאבנים יקרות " ( - ( 256 כולם תצוגת רכושו , כולם יהלום בכתרו , כולם עדות על רום מעמדו ועל מצבו הכלכלי האיתן , כולם אובייקטים של יופי ונוי המעידים על יופיו שלו . האיש עצמו היה מכוער , " רע מראה וטרוט עיניים " ( , ( 249 ועושר בגדיו לא כיסה על שפלותו ( " נזם זהב באף חזיר " ואף " פיגול " כינו אותו הבריות ) . אך אורה וזוהרה של אשתו העדויה בתכשיטיה המיר בעיניו את כיעורו ביופי . אכן , גם זה ייצוג נאמן של הנישואים כעסקת ממכר ומקנה בין גברים ושל יחס הבעל אל אשתו כאל מראה המשקפת את מעמדו ואת ערכו . אולם ריקוג ' ה התייחסה לתכשיטיה באופן שונה לגמרי : כפי שמתברר סמוך למותה בעת וידויה על ערש דווי , היא ראתה בהם קרן העומדת לרשותה להפקה ולמימוש הזהות שלה , התשוקות שלה , הערכים שלה והנדיבות שלה . בעוד הגביר מבטיח את מעמדו על ידי שליטה בתכשיטים , על ידי פיקוח מתמיד עליהם ועל ידי קביעת מועד יציאתם מן התיבה וכניסתם אליה , ניהלה ריקוג ' ה את תכשיטיה בחירות גמורה , וקבעה את יציאתם מן התיבה לבלי שוב עת מכרה אותם אחד אחר השני , בלי מסירת דין וחשבון לבעלה ובהסתרת גנבה ( מעין גנבה ) מתמשכת . מתברר , אם כך , שריקוג ' ה היתה סובייקט עצמאי ובעל זהות ורצון , ואף תעוזה ורוח מרי , לחבל במשטר שנכפה עליה על ידי אביה ובעלה . מתברר כי יש לה קיום בנפרד מבעלה ומאביה , בשונה מהם ואף בניגוד להם , ושזהותה הנפרדת הזו היתה פעילה בתקופת נישואיה ואולי אף קדמה להפיכתה לאשת איש באותה עסקת גברים הנקראת נישואים . ייתכן אמנם שרק הנישואים עם הגביר הקמצן אנושות הביאוה להכרת מידת חירותה ולבחירה בפעולת מרי כנגדו , אך בסיס הנדיבות ודאי היה בה משכבר הימים . בסיום הסיפור , כשהיא מתוודה על תרמיתה ביחס ל " התכשיטין שלי . כל התכשיטין שלי " ( , ( 255 וטוענת כנגד בעלה " לא לקחתי משלך ולא כלום " ( שם ) , עומד לפנינו סובייקט בעל הכרה של אוטונומיות וזהות אישית . למרות העסקה שנעשתה בין האב והבעל , עם משמעויותיה הכלכליות ( העברת כסף ושווה כסף מגבר לגבר ) , ולמרות שהגביר ראה בדמיונו את התכשיטים כאילו הם שלו , ראתה אותם ריקוג ' ה כרכושה שלה וכאמצעי לביטוי ולמימוש עצמיותה , ועל אף שלטונו
|
|