|
|
עמוד:9
ערלים כשני תחומים מרכזיים : שאלות של יחסי דת ומדינה כגון כשרות , מעמד בתי הדין הרבניים וכדומה , וסוגיות פוליטיות הקשורות בעתיד השליטה הישראלית בחבלי ptf ישראל שמעבר ל " קו היתק " . דומה אפוא כי מקומה של המסורת היהלדית נעדר מהדיון כסוגיות ציבוריות מרכזיות כגון צדק חכרתי . מלחמה ומוסר וכיוצא בהן , וכמר כן אין אזכור הולם של המסורת היהודית בשאלות פוליטיות בסיסיות כגון מדיניות חוץ וביטחון , יחסי מרכז ושוליים וערד . בספר זה אבר מקווים לתרום לתחיית המסררת הפוליטית היהודית בסוגיות תשובות אלו ברוח חזרבר של דניאל אלעוד . המאמר הפותח את החטיבה הראשונה של הספר הרא של הרב יובל שרלו . מאמר זה טוען לחשיבות הפנייה לתנ " ך כבסיס לדיון בסוגיות מדיניות וחברתיות בכלל , וכמקור השראה לדיונים ציבוריים בסוגיות שעל הפרק בפרט . בעיני שרלר התנ " ך , שאורירתר היא של קיום ממלכה יהודית עצמאית , יכול להוות מקור השראה להתמודדות עם סוגיות פוליטיות במדינה ישראל הריבונית . ועל אף הפער הקיים בין המציאות המקראית למציאות של מדינה מודרנית . עדיין יש ערך רב כחזרה לאתוס המקראי בשאלות יסוד בגון היחס לצדק סוציאלי , מרכזיותה של ארץ ישראל ועוד . התנ "ך אינו יכול להורת בסיס לפסיקה ישירה . ללא העזרות בשלשלת ההלכתית לדרררתיה , ארלם הוא יכרל להיות , וראוי שיהיה , מה שהפוסק רואה לנגד עיניר בשאלות ציבוריות ומוסריות . המסורת היהודית התלמודית ערלה משני מאמרים בקוכץ . במאמרו של זאב ספראי עולה אחת הסוגיות המרכזיות במסורת הפוליטית היהודית ובכל מסורת דתית : שאלת היחס שבין המנהיגות הפוליטית לבין המנהיגות הדתית . ספראי דן בפירוט במעמד החכמים בתקרפת המשנה רלאחריה , ומתרך ניתרחו ערלה שעל אף המתיחות שהייתה לעתים בין שכבת החכמים לבין ההנהגה הפוליטית , הדבר שבולט הוא מידת האיפרק שהפגינר החכמים כלפי התדירה לסרגירת ולסמכוירת ציבוריות שהרפקד עליהן המנהיג הפוליטי . איפוק זה התבטא לא רק במציארה אלא אף בראייה הנררמטיבית החזרנית . האיפרק בהפעלת כרחם של חכמים ערלה גם ממאמרר של ברכיהו ליפשיץ , אלא שכאן האיפוק הרא לא כלפי השלטון אלא כלפי האזרחים הפשוטים . ליפשיץ מראה שקולות שונים בעולמם של חכמים נוטים להעדיף את הפנייה לפשרה על פני ההכרעה החותכת בדין . על פי רי יהושע כן קרחה , הפשרה משלכת בין שני אידיאלים מרכזיים בעולמה של היהדות בכלל ושל המערכה המשפטית שלה בפרט : האמת והשלום . ליפשיץ מצביע במפורש על הקרבה שבין הפשרה המשפטית לבין מרכזיות רעיון הברית במסורת הפוליטית היהודית — ררעירן זה מדגיש , כפי שטען אלעזר , יסודות דמוקרטיים הסכמיים , המתבטאים גם ברעיון הפשרה , למסורת הפוליטית היהודית בימי הביניים מוקדשים ארבעה מאמרים בקובץ .
|
|