תצ"א ישראל

עמוד:14

קיבוצים , מושבים , יישובים ערביים , יישובים פרווריים ותצורת ביניים . הערים רציפות ) יחסית ( , מגוונות בצורות הבנייה ובשימושים , גדולות יחסית לסביבתן וממורכזות — התנועה זורמת אליהן . העיירות דומות להן , בקנה מידה קטן יותר . הקיבוצים שומרים במידה רבה על צורתם הישנה , למרות השינויים הדרמטיים שעברו עליהם : מתחמים סגורים מוקפים כביש פריפריאלי וחלוקה פנימית ברורה לפונקציות — מגורים פזורים בתוך הירוק , חקלאות , מוסדות ) ובראשם מבנה חדר האוכל עם הדשא המרכזי ( , תעשיה , שדות גדולים . סימני השינוי ניכרים גם הם : פרימה ברמות שונות של המבנה המסתגר ) יותר בקיבוצי מרכז הארץ דוגמת שפיים , שאיבד כמעט כליל את צורתו המקורית , פחות בקיבוצים פריפריאליים ( , גידול ניכר בחלקים המסחריים הפתוחים והרחבות בנייה שונות באופיין מן הקיים . גם המושבים שומרים עדיין ברובם על צורתם המקורית : רחובות אחדים מצטלבים או משיקים קלות , שלצדם בתי מגורים ומאחוריהם חלקות חקלאיות , עם חלק ציבורי במרכז , וירוק . גם כאן ניכר השיבוש : הרחבות מגורים בהופעות שונות — מפוזרות , בנויות בצמוד לקיים או מרוחקות מרחק מה מן החלק הוותיק . היישובים הערביים מציעים סדר אחר . הם צפופים וקונצנטריים ומתפשטים לצדדים באופן שנדמה אקראי , לא מאורגן . החקלאות נפרדת מהמגורים ) לעומת המושבים ( , המרחב הציבורי אינו ניכר לעין , הם אפורים , אין ירוק ) ואני מוסיפה על הנראה לעין את הידוע , כי המבנה שלהם הוא פרי של אופן צמיחתם ההיסטורית והמגבלות שהוטלו עליה : האורבניזציה המהירה הכפויה , הבעלות הפרטית בעיקרה על הקרקע , ארגון המגורים המשפחתי ההיסטורי , המשתנה בהדרגה בהיעדר תשתית ארגונית הולמת , מצוקת הקרקע , היעדר תכניות מתאר הולמות והתרחבות מסודרת , היעדר תודעה של הפרשה לצרכי ציבור ( . מתוך המבט על צורות המחיה אני יכולה להבין משהו על אופי הבעלות או מה שנשאר ממנה — משותף ) קיבוצים ( או פרטי ) ערים , פרוורים ( , ועל קהילתיות ) קיבוצים , פרוורים לעומת ערים ( . אלה דברים הניכרים לעין , ופירושו של דבר שיש גם נראות פרוורית . בהמשך אנסה להגדירה . אני רואה פערים : ההבדל שבין החקלאות היהודית של הקיבוצים ושל

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא