|
|
עמוד:11
תצ " א ישראל מגובה 63 , 708 . 80 קילומטרים ישראל היא רק פס גבול צהוב , המחשה ראויה של יסוד ראשי מיסודות הווייתה וחלק מכתם לבן גדול המשתרע מן הסהרה ועד לערב הסעודית . גוגל ארץ יודע היכן אני נמצאת ועורך לפני , לנגד עיני , את ארצי מולדתי . אני חולשת תחת חסותו . הדבל קליק הבא מציב אותי בגובה 15 , 932 . 64 קילומטרים , ואני מזהה את חצי האי סיני האהוב ומעליו , בשרטוט גבולות לא גבולות , ' 67 את חלוקת הארץ : חום למטה , ירוק למעלה . בגובה 997 . 16 קילומטרים אני רואה את שמות המדינות השכנות ואת שמו של מלון המלך דוד , וממשיכה לרדת בהדרגה ברזולוציה גדלה והולכת , או שמניחה לגוגל ארץ להנחית אותי במחי על גג תיאטרון ירושלים . שקט מאוד למעלה . טכנולוגיות החלל , התקשורת , המחשב והמידע מאפשרות את מבט העל המארגן , הסמכותי , ואת השיטוט המבוקר שמציע תצלום הלוויין של ישראל על מסך המחשב שלי . זום אין , זום אאוט , ימינה , שמאלה , בכל הכיוונים , במעגל , בזוויות שונות , במהירויות שונות , בהצפנות שונות . טופוגרפיה , מרחק , זמן עדכון , מה שאבקש . זה תצלום , לא מפה . הוא אמנם מלא מניפולציות , תוצאה של מגבלות המדיום ושל כוונת מכוון — אני חושדת בצבעוניות , מזהה את חלקי הפאזל המרכיבים את התמונה השלמה הנפרשת לנגד עיני ונאלצת לקבל את מגבלות העננים — אבל החוזה שלו עם המציאות בכל זאת בר תוקף . נוח לי בגובה 12 . 8 קילומטרים . מירושלים — שקו חיתוך כלל לא דמיוני מחלק אותה לשני נופים , לבן ודליל וחסר צורה במזרח ואפור וצפוף וגיאומטרי במערב , הר צחיח מימין וירוק יער משמאל — אני יוצאת מערבה , אל המוכר לי . הוא נושא החקירה שלי ואני מבקשת ללמוד עליו מתוכו , לא דרך מבט מבחוץ . אדבק במוכר גם כשהוא יחצה את הקו הירוק ויבהיר אגב כך עד כמה אקראי ולפיכך זמני הוא הגבול . אני נוסעת בכבישים החוצים . כבישי האורך העיקריים וכבישי הרוחב המרכזיים פחות . הפרישה הזו , לאורך , היא פועל יוצא ברור של הגיאוגרפיה של הארץ , המולידה כיוון אחד ברור והיררכיה . אני נענית לסדר שמכתיבים הכבישים — אחר כך אחזור אליהם ואשוטט דרכם — אבל מנצלת גם את
|
|