|
|
עמוד:12
המבט החולש הכללי שמציע תצלום האוויר ומפלחת את הארץ לפרוסות . הארץ קטנה ואני יכולה להכילה בשיטוט בלא מאמץ . אני רואה הרבה — גיאוגרפיה , דמוגרפיה , כלכלה , סוציולוגיה , תרבות ופוליטיקה — ולא רואה בני אדם . אך הם ובתיהם ותודעותיהם וקולם , החסרים בתצלום , נוכחים בו בכל זאת נוכחות מטונימית , נרמזת . מבטי אינו ישיר ואינו תמים . הוא פרשני באופן בלתי נמנע . אני מזהה את הנראה בעזרת הידוע לי מראש . אלמלא זאת , לא הייתי מסוגלת להבינו . לא כך . אבל אני נסוגה לאחור ככל שאני מסוגלת ומניחה לנראה להגיע אלי . אני גם מגלה , אני לומדת . אני רואה תופעות , חוזרות וחד פעמיות , ואני מקישה מתוכן עקרונות , סדרים . אני רואה יחסים : חיבורים , הפרדות , חלוקות , התפרשויות . אני רואה סדר , תכנון ואידיאולוגיה של תכנון . רואה את תכנית אריה שרון מ , 1952 - 1951 שפני הארץ הנפרשים לפני הם פרי התווייתה — פרישת הכבישים , הפרישה ההיררכית של היישובים ) אשכולות המושבים , הערים החדשות ( , הפארקים — וגם את התערערותו של סדר זה ואת מפעלותיו של אריאל שרון , בגדה המערבית ועל הקו הירוק . ומולם , את הסדר הלא פורמלי : דרכים מאולתרות , יישובים בלי שם , התחלות בנייה שלא הושלמה , שרידים . אני רואה גבולות ) פורמליים סכמטיים מסומנים סימון גרפי , ואחרים שיש להם ביטוי פיזי ממשי — אותו הבדל שבין הירוק לצהוב למשל ( , שהם קווי המתאר של הצורה הכללית : צרה וארוכה יחסית , נחלקת בעצמה לאזורים שונים — בנויים וריקים מבנייה , ירוקים או מדבריים , צפופים או דלילים . ואת תוויה הכלליים של המציאות שהובילה לתכנית החלוקה של 1947 — מקומות של ערבים ומקומות של יהודים . אני נוכחת בשרירותיות של הגבול . גוגל מתמהמה בשרטוט הגבול הדרום מערבי ) עם מצרים , בסיני ( ולרגע אין לדעת היכן הוא עובר בשממת המדבר . שוב ושוב מתייצבת מול עיני חומת ההפרדה שאין לטעות בה , מספחת אליה כל מה שהיא יכולה ונצמדת כמיטב יכולתה אל שולי יישובים , מציירת כך לולאות מובלעת .
|
|