תקציר

עמוד:14

ככל תחנת רדיו אחרת , שיש לו גם היבטים פוליטיים . במובן מסוים ייתכן שהקושי ביחסי א – שמס והרגולטור נובע מהציפיות הלא מציאותיות שהרגולטור תולה בתחנה . ההבטחה לשמש גשר יוצרת ציפיות בצד השני , אצל הגורם המפקח . כשהתחנה אינה מתפקדת כגורם מגשר , היא נתפסת בעיני הרגולטור כמפרת זיכיון . לעומת זאת אצל המאזין היהודי היא מעוררת את הפחד הקמאי ממנה . לפיכך ראוי להגדיר מחדש מהו תפקידה של תחנה דוברת ערבית במדינת ישראל . אם היא תתעלם מהחיכוכים , מהמורכבות ומהעימותים הלאומיים בתוך המדינה , היא תחטא לתפקידה ותהיה לא רלוונטית מבחינת הציבור הערבי שחי כאן ; היא רק תוסיף לתחושת הניכור שהוא חווה ממילא . במצב עניינים שכזה , ודאי שבעידן התקשורת הדיגיטלית , הציבור הערבי בישראל ימצא את דרכו למידע ש " הועלם " בכלי תקשורת אחרים דוברי ערבית , שממילא נגישים לו ושממילא הוא צורך אותם . הרגולטור יוכל להתמודד עם האתגר אם ישכיל להכיר לעומקם את תכניה ואת שדרניה של התחנה . אך כאן טמונה בעיה נוספת , שכן מעקב והיכרות מעמיקה עם התחנה מצד הרגולטור עלולים להוביל לגילוי פגמים בהתנהלות התחנה , ובעיקר להעמקת תחושת הרדיפה . כדי להתמודד עם תחושת הרדיפה על הרגולטור לפתח מדיניות הכלה ולקבל את העובדה שתחנת א – שמס משדרת לציבור ייעודי בתוך מרחב רב – תרבותי . לכן , למשל , אין סיבה שהיא לא תשדר ביום כיפור — כאשר מערכת החינוך במגזר הערבי פועלת כסדרה . ולכן גם אין לצפות שבימי ציון לאומיים התחנה תיישר קו לפי האתוס הציוני . רדיו א – שמס הוא היום אחד הגופים היחידים במדינה שעדיין חיים בשני העולמות — עולמה של חברת הרוב היהודית ועולמה של חברה המיעוט הערבית . אין לזלזל בכך בימים שהפערים בין שתי החברות הולכים ומתרחבים והן מתרחקות זו מזו עד שכל אחת מהן מתכנסת בתוך עצמה . הרווח שעשוי לצמוח לחברה הישראלית מהכלת התחנה גדול , מפני שתחנת הרדיו א – שמס יכולה להיות כלי בעיצוב אתוס ערבי בתוך המדינה , וכחלק ממנה . ולפיכך , בהתאם למדיניות ההכלה והקבלה , יש מקום לשקול אפילו את הרחבת טווח הקליטה של שידוריה . 1 אין מדובר בפגמים ייחודיים בתחנה , אלא בפגמים ובחריגות מכללי הרגולציה שמאפיינים את כל תחנות הרדיו המסחריות , דוגמת תוכן שיווקי או חריגה מלוח השידורים .

המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר