|
|
עמוד:10
בשעות האזנת השיא לרדיו והעובדה שרוב החיכוכים בין הרגולטור לתחנה קשורים באקטואליה . ב . התחנה תחנת הרדיו א – שמס היא בראש ובראשונה כלי תקשורת מסחרי . מדובר בתחנה שמרנית , לא פורצת גדרות ולא חוצה גבולות . גם כשהיא קוראת תיגר על החברה הערבית ומבקרת אותה , היא עושה זאת בזהירות . בתהליך עיצוב הזהות שלה היא נשענת על שני גורמי השפעה עיקריים — חברת המיעוט הערבי וחברת הרוב היהודי — בצד גורמי המשנה האזוריים , החברה הפלסטינית מחוץ לישראל והמזרח התיכון . סדר יומה של התחנה הוא מקומי – ישראלי מובהק . דווקא משום כך חוששים עובדיה המקצועיים , אולי אפילו חוששים מדי , מזיהוים כישראלים – ציונים . לפעמים חששם זה משפיע על תוכני השידורים ובדיעבד גם על התייחסותו של הרחוב הישראלי – יהודי לתחנה . עם זאת , אין מדובר בתחנה שחותרת תחת המדינה , למרות היותה ביקורתית כלפי הממסד היהודי . מחקרנו גילה כי באותה נשימה מופנית בתחנה ביקורת אנטי – ממסדית גם כלפי גורמים בחברה הערבית . מגישיה דעתנים ואינם נרתעים מלהביע עמדה , אבל הם אינם שונים בכך מעמיתיהם היהודים . בהקשר זה חשוב לזכור כי אנשי רדיו א – שמס התעצבו בהשראת כלי התקשורת האזוריים בשפה הערבית , אך גם , ובעיקר , בהשפעת כלי התקשורת בעברית . רוב עיתונאי התחנה הגיעו לתחום בתחושת שליחות , והם רוצים להגשים את חלומם לעסוק בתקשורת . הם שואפים להציג את החברה שלהם כזקופת קומה בלי להתעלם מן המתח הקיים בין הזהות האזרחית הישראלית לזהות הלאומית הפלסטינית . אפשר בהחלט לקבוע כי התחנה היא כלי תקשורת ערבי גאה בערביותו , אך גם בישראליותו . אנשיה פועלים על הקו העדין שבין עצמאות מקומית לבין הרצון להיות חלק מהחברה הישראלית ולנהל עמה דיאלוג מתמיד . חשוב להם להיות מעורים בה , והם מאוכזבים כשעבודתם המקצועית נבחנת בעיניים פוליטיות ולא בעיניים מקצועיות . מחקרנו מראה כי הם אכן מתפקדים כעיתונאים מקצועיים , ובכל זאת זהותם הלאומית צובעת אותם מראש בעיני חברת הרוב היהודי כמוטים פוליטית . אנשי התחנה מדגישים שוב ושוב כי הם שואפים להיות קול ערבי , אבל ייתכן שהם אינם מדגישים מספיק כי הם נחושים לעשות זאת כחלק ממדינת ישראל . תחנת הרדיו א – שמס איננה " קול פלסטין " . בה בעת
|
|