|
|
עמוד:7
פתח דבר צא מן התבה א ראשיתו של ספר זה במפגש בין שני תחומי דעת שהחיבור ביניהם מתבקש , גם אם עדיין אינו מובן מאליו : הסיפור התלמודי והתאוריה של הספרות . לחיבור בין השניים היסטוריה ארוכה ורציפה במפעלם של חוקרים בני הדורות האחרונים שהעלו על נס , איש לפי דרכו , את תרומתה האפשרית של ׳תורת הספרות׳ להבנת ספרות חז״ל ; לגבי דידי מדובר במפגש בן עשור ומשהו בלבד , אך כזה שדי בו לעורר השראה עמוקה ולהסעיר את הדעת והלב . תחילתו , מכל מקום , בנסיבות מקריות למדיי . במקביל ללימודיי בישיבת הקיבוץ הדתי עין צורים עמלתי על לימודים לקראת תואר ראשון במחלקה לספרות , לשון ואמנויות באוניברסיטה הפתוחה . הפנייה לתחומי הספרות , הלשון והאמנות אמורה הייתה – כך חשבתי לתומי – לפתוח צוהר לעולמות רחוקים , שונים בתכלית מתכני הלימוד הישיבתי הרגיל , שממנו נהניתי עד מאוד . ידעתי כמובן שספרות חז״ל גם היא סוג של ׳ספרות׳ , המובעת ב׳לשון׳ , ובוודאי שאין היא נעדרת ממד של ׳אמנות׳ ; ידעתי גם שהאוניברסיטה הפתוחה מציעה קורסים מצוינים בתחומיה המובהקים של ספרות זו , ובראשם הקורס " מדרש ואגדה " , שפיתח פרופ׳ יונה פרנקל ז״ל . אולם לעצמי ביקשתי מרחבים חדשים ולא רק נתיבים נוספים בשדות מוכרים . כך העדפתי להשתקע בסוגיות בבלשנות כללית ובאסתטיקה , בפואטיקה של שירת החול העברית בימי הביניים ובעולמה המשברי של הספרות הנכתבת על סף המודרניות בעברית ובשפות אחרות . ואפשר שהיו להשתקעות זו גם הסברים אחרים . המרחבים המובחנים שבהם ניצבתי באותה העת השיקו לבסוף זה לזה בנקודה לא צפויה , שרק בדיעבד התבררה לי כמעין ׳מעקף׳ פרטי רב השפעה למפעל המחקרי שפרנקל היה מכוננו ומייצגו המובהק ; הייתה זו התאוריה של הספרות – ובעיקר בניסוחיה ובכן ' צא מן התבה' צא מאסירה להתרה צא מסגירה לפתיחה צא מתבה לתאיבה ) יניי (
|
|