פתיחה

עמוד:12

את שאלת הספרות היהודית מתוך מורכבותם של חומרי המסורת . אנו לומדים את השאלה " מהי ספרות יהודית חדשה " מתוך זיקתה לשאלת ההתגלות ותיקון העולמות ומדגישים בתוך כך את המשלב החומרי , האימננטי של הוויית הדברים , את היותם בעולם , כתובים בגוף , שבורים , מופרשים , פגומים , רוויי חיים ויצוריות . מה שאנו מייחסים למסורת אינו שרירותי כמובן : בתחומיהן של ההגות והספרות היהודית אנו מוצאים דיון רב ועז במצבי הגלות והנידוי , במחזורי שפל , פציעה ושבר , זיהום , מחסור ופגימות , בתור ראייה ( דיאלקטית ) של סדר הקדושה ( הקיום המיוחד , הנבדל , הנעלה ) . לפי השקפה זו שיש לה סימנים בכל הספרויות היהודיות ( מקרא , תלמוד , מדרש ואגדה , הגות , תורת הסוד והחסידות ) - ההתגלות אינה נפרדת ממצבי החומר אלא טבועה בהם , בקיפול או בפרישה , בגילוי , בדממה או ברעש גדול . טעמה של קריאה זו בזאת שהיא חוזרת לתמה מרכזית במסורת ועוסקת בה מתוך רדיקליזציה של ההשקפה החומרית בתור השקפה ספרותית . חומרי הקריאה ( מושגי הכתב עצמו ) המדוברים בספר זה הם כחומרי ההוויה - החומרים החסרים , הפגומים , המופרשים של הקיום היצורי - קיומו של הנברא . 2 את הקריאות בדבר גופים ושמות אנו ממקמים בעולמה של הספרות היהודית החדשה סביב . 1900 תקופה זו שחשה את תפניות הזמן ( תקופת " מפנה המאות " ) הניבה פרשנויות ספרותיות קיצוניות של שאלת המסורת . מתוך מצבי הקצה של הניסיון ( התחדשות ותחושת ניוון , שקיעה ותשובה , יצירה ותחושת קץ , תוגה ואקסטזה ) נוצרו גם " התכתבויות " ( התאמות , הקבלות ) עם סוגיות מובהקות של התרבות היהודית . מדובר בפרשנויות חדשות , אחוריות , בפרשנויות של " היפוך " ( אינוורסייה ) ובקריאות מופרזות , אירוניות , שדרכן שבה ונפתחה גם סוגיית ההתגלות . אכן , חיבור זה שב לתקופת המודרניזם בספרות היהודית . אך אנו מבינים את המודרניזם לא רק בבחינת " תקופה " ואף יותר מ " תנועה" בתולדות הספרות והאמנות . המודרניזם גם אינו מתמצה עבורנו בתור " חדשנות " סתם , משום שאת חידושיו הגדולים אנו בוחנים כאן דווקא מתוך ההסתכלות בשאלת העבר . הגות המשבר , ראיית העולם מתוך פנומנולוגיה של " משבר וביקורת " , השיבה את המודרניזם גם להגות רדיקלית של שיבה

עם עובד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר