|
|
עמוד:141
בשלהי 1951 האיר המזל פנים למשפחה - היא זכתה בהגרלה לשיכון . על פי תנאי ההגרלה , הוקצתה לכל משפחה דירה של עשרים ושמונה מטרים רבועים . שתי משפחת ברון קיבלו שתי יחידות דיור צמודות זו לזו , כל אחת על חצי דונם קרקע . כל יחידה כללה חדר מגורים , מטבחון , מקלחון ובית שימוש . משפחת ברון החרוצה חפתה שרוולים וניגשה מיד לשיפור איכות החיים שלה : " במו ידינו בנינו מרפסת סגורה ובעזרת פועלים שכירים בנינו חדר שאפשר לנו לנשום יותר לרווחה , " סיפר ישראל ברון . בני המשפחה , בהנהגתה של אמא ברון , עיבדו את חלקת האדמה הקטנה שלהם וגידלו בה ירקות , תפוחי אדמה , בוטנים וגם חרשפים , לצריכה ביתית ולסחר חליפין עם שכנים . הם ניסו לגדל תרנגולות , אך נכשלו במיזם זה , ובאין בררה גידלו ארנבות למאכל . רוב שכניה של משפחת ברון במעברה היו עולים מצפון אפריקה וממצרים . יחסי השכנות היו חמים - וכמוהם גם יחסם של ותיקי נס ציונה כלפי העולים החדשים . רוב יוצאי צפון אפריקה דיברו לדינו , צרפתית וערבית , אבל הלשון המשותפת העיקרית הייתה שפת הפנטומימה ... אשר ליחסם של הוותיקים , " הם העניקו לנו הרגשה שהם מוכנים לעשות הכול במסגרת יכולתם הצנועה - כדי להקל עלינו את חבלי הקליטה , " סיפר ברון . לדוגמה : כשנכשלו המיזמים הכלכליים של משפחת ברון והיא שקעה בחובות , אמר פורר , הבעלים של החנות לכלי עבודה מתנה המעבר לאתר פער המעברה
|
עיריית נס ציונה
|