|
|
עמוד:14
חמש שנים שהה ראובן באחוזת לרר , ובמרוצת הזמן הזה נעשה למנהל משק חרוץ ומוכשר . הוא השגיח על כריתת עצים ביער ממשלתי ועל העברתם לאודסה ומכירתם שם , וכן למד לסחור באווזים ולנהל את עבודתם של איכרים רבים . כשפקדו כנופיות שודדים את הסביבה , התייצב ראובן / מולם בעוז רוח והדף אותם . איכרי הסביבה התפעלו מהכרזתו : "אף חוליגן לא יפגע בכריסטו ינובקה ובסביבתה !" ומי שידעו שהוא יהודי , אמרו עליו : " זה לא ז ' יד ( יהודון ) . זה יבריי ( עברי !) " . בתום חמש שנים באחוזת לרר שבכריסטרינובקה החליט ראובן לפרוס כנף ולנטוש את הקן החם , לשאת אישה ולהקים משפחה בסביבה יהודית . הוא מצא עבודה במחסני התבואה של שמואל בר פיינשטיין , סוחר וספק מורשה של הצבא הרוסי , שהתגורר בכפר ששכן בפאתי אודסה . גם בתור ספק של הצבא היה ראובן פטור משירות בצבא . ראובן סייע לפיינשטיין לפתח את עסקיו , והוא החל סוחר במשקאות חריפים וביינות ( לימים עתיד עיסוק זה לחולל את המפנה הגדול בחייו של ראובן ) . במלחמת קרים , שניטשה בין רוסיה ובין תורכיה בשנים , 1856 - 1853 ציין הפיקוד הרוסי את ראובן לשבח על אומץ הלב שהראה כשהוביל שיירות אספקה לחזית ( בכך הקדים בכשישים שנה את " גדוד נהגי הפרדות " , שלחם בתורכים בגליפולי במסגרת הצבא הבריטי . סגן מפקד הגדוד הזה היה יוסף טרומפלדור ואנשיו היו מתנדבים יהודים שהסמל שלהם כלל מגן דוד ואת השם ציון ) . בבית פיינשטיין הכיר ראובן את הבת פייגה ( ציפורה ) , ילידת 8231 ( כלומר מבוגרת ממנו בתשע שנים ) . פייגה , שהייתה צעירה ברוחה ותוססת והרבתה לצחוק , נישאה לראובן , וב 1869 נולד לשנייים בנם הבכור , משה אהרון . הבת , פרל ( פנינה ) , נולדה ב . 1874 בשנת 1878 כבר היו לראובן ולפייגה לרר חמישה ילדים : משה , בן התשע , בצלאל , בן השבע , פרל , בת ארבע וחצי וצבי בן השנתיים . ופייגה , בת החמישים וחמש , נשאה ברחמה את הבת מאשה . באותה שנה יישב " קונגרס ברלין " את הסכסוך בין רוסיה ובין תורכיה , ובעבודתו של ראובן בתור ספק של הצבא הרוסי חלה רגיעה . את החלל הריק שנפער בנפשו החלו ממלאות ידיעות מארץ ישראל . סיפרו על קבוצה של יהודים בני " היישוב הישן " מן העיר העתיקה בירושלים שייסדה מושבה חקלאית יהודית ושמה פתח תקוה . ראובן לא שכח ולו ליום אחד את מפגשו עם ניימן , שהסתיים בהבעת המשאלה לעלות לארץ ישראל , ולא חדל לתהות בלבו אם יזכה להגשים משאלת לב זו . את התשובה על שאלה זו קיבל ראובן לשיעורין . באחד הימים נסע ראובן לכריסטו ינובקה , לבקר באחוזת לרר , שממנה נפרד לפני שנים רבות , ובבואו נודע לו כי מיטיבו מת . האלמנה קיבלה את פני ראובן בשמחה ובישרה לו כי בעלה
|
עיריית נס ציונה
|