|
|
עמוד:12
פגרים של בעלי חיים היו פזורים באתר בית החולים של נייטינגייל , החצרות היו בלתי מרוצפות וחסרות ניקוז נאות , והמים עמדו ללא תזוזה בצינורות הביוב , שהיו ממוקמים מתחת לבניינים חסרי האוורור . רק לאחר ביקור של " ועדת תברואה ” ששוגרה מלונדון הורה הפיקוד לצוות הרפואי לבצע שני שינויים שהמשלחת עמדה עליהם : הורדת טור אחד משני טורי המיטות בכל פרוזדור וריקון סדיר של פחי האשפה ומכלי השתן . שיעור התמותה הגבוה ביותר היה במחלקות בתי חולים שבהן החריפה צפיפות היתר את תוצאותיהם של תנאי היגיינה ירודים . המקום הקטלני ביותר , שם מצאו את מותם חמשת אלפים חיילים במהלכו של חורף יחיד , היה בית החולים של נייטינגייל עצמה . לא בית חולים היא ניהלה שם , אלא מחנה מוות . במכתבים שכתבה הביתה , היא הטילה את האחריות ל ” הרג ” הסיטוני הזה על כתפי קצינים בריטים " חסרי כשרון וחסרי לב ” של הפיקוד העליון בצבא , שהיו , כפי שאמרה , " נצלנים שפלים של מצוקה אנושית ” . המסירות שבה ניסה צוות האחיות שלה לטפל בחיילים בעת ששכבו שם גוססים הסיטה את תשומת הלב מגורמי האסון , כך הסיקה נייטינגייל מאוחר יותר . הדרך היחידה להציל חיים הייתה להשקיע משאבים יקרים כדי לשפר את ההיגיינה ואת מצב המבנים . עובדי מדינה ממשרד המלחמה הסירו את רוב הקטעים השליליים מהדו ”ח שלה , בטרם יוצג בפני הפרלמנט . המלחמה עדיין לא הסתיימה באותה עת , והגרפים של נייטינגייל , שחשפו את הסיבות לחולי ולמוות של החיילים , היו עלולים להקשות אף יותר על משרד המלחמה לצרף מגויסים ושכירי חרב חדשים לצבא . נייטינגייל הקדישה את שארית חייה למינוים – ולהחזקתם במצב של דריכות – של האנשים היחידים שהיו מסוגלים לשפר את התנאים לטובתם של חיילים , ומאוחר יותר גם לטובתם של אזרחים רגילים : אנשי הרשות המחוקקת והרשות המבצעת . בעת שאנרי דונאן החל בשתדלנות בשווייץ למען הקמת ארגון מתנדבים בינלאומי כדי לסייע לחיילים הפצועים , ובכך לשחרר את הממשלה מאחריותה
|
|