|
|
עמוד:10
בדיחה דומה - שסיפר לי פרופ ' מיכאל מאיר - שואלת : מה ההבדל בין מניין אורתודוקסי , קונסרווטיבי ורפורמי ? אצל האורתודוקסים הנשים מגיעות רק לתפילת מוסף . אצל הקונסרווטיבים גם גברים מגיעים רק למוסף . ואצל הרפורמים - אין מוסף . יש שיאמרו : בדיחות נחמדות , אבל אי - אפשר ללמוד מהן דבר ; ויש שיטענו שכאן מקופלת הפילוסופיה הדתית , ההלכתית והתיאולוגית של כל אחד מהזרמים . מניתוח הבדיחות הללו - אף שכידוע יש להימנע מלנתח בדיחות - אפשר ללמוד מעט על הדימוי של התנועה הרפורמית . תשובתו של הרב הרפורמי בבדיחה על העישון צפויה ולא מתוחכמת , ובשתי הבדיחות הרפורמים ניגשים אל הטקסט או אל ההלכה מצוידים בגרזן חד ומהיר הכורת את מה שנתפס כמחייב או קנוני . התנהלות זו אינה מושכת תשומת לב כיוון שהיא נראית חסרת מורכבות תרבותית . בדיחות אלה עשויות אפוא להסביר במידה מסוימת את השתיקה המחקרית ביחס ליהדות הרפורמית . שונה מתשובתו של הרפורמי היא תשובתו של האורתודוקס , המעוררת גיחוך . הרעיון למכור את הריאה כדי להתיר עישון יש בו תחכום . הוא דורש לוליינות טקסטואלית ומורכבות תרבותית הנובעות מן המתח הפנימי שבין מחויבות מכאן ובין חירות פרשנית ונורמטיבית מכאן . דומני שהמתח הזה הוא גם מה שהניע חוקרי הלכה ומחשבה יהודית להתחקות אחר נפתוליה , התפתחותה ולבטיה של האורתודוקסיה על שלל ביטוייה בעולם המודרני . כאמור , ביהדות הרפורמית אין לכאורה מתח כזה , ועל כן העניין המחקרי שהיא עוררה היה מועט . קובץ מחקרים זה מבקש לתקן מעט עניין זה ולהציג לפני הקורא מקבץ ראשון של מחקרים חדשים על היהדות הרפורמית , פרי עטם של טובי החוקרים מתחומים שונים . כמה מן המאמרים בקובץ מבקשים לערער את דימויה של היהדות הרפורמית שהוצג לעיל . אדרבה , אפשר דווקא לטעון שהתנועה הרפורמית נמצאת בלב המתח שבין הפרטיקולרי לאוניברסלי ; ואפשר שמחקר ביקורתי העוסק בהגותה ובמהלכיה החינוכיים , ההלכתיים , החברתיים והליטורגיים יש בו כדי ללמדנו לא רק על ייחודה של התנועה כשלעצמה , אלא גם על העתיד להתרחש בזרמים אחרים שטרם התמודדו עם האתגרים שהתנועה הרפורמית התמודדה ועודה מתמודדת עמם . הרפורמה בעבר ובהווה התנועה הרפורמית היום שונה מאוד ממה שחזו מקימיה . לא הרי הרפורמה הקלאסית - שהייתה הד למגמות ההשכלה והחילון והוקמה על ידי מי שהיו מושרשים בעולם ההלכה - כהרי הציבור הרחב הפוקד כיום את בתי הכנסת הרפורמיים , שלרוב איננו מכיר כלל את שפת ההלכה ; לא הרי הרפורמה של המאה התשע - עשרה - שהיו בה מגמות שפנו לטמיעה והתבוללות - כהרי התנועה ובתי הכנסת של העשורים
|
|