|
|
עמוד:9
שלוש משוכות בסיסו של חיבור זה בקורסים שונים שהעברתי בשנים האחרונות במחלקה לתנ " ך באוניברסיטת בר אילן ובמכללת הרצוג שבגוש עציון שעסקו בהיבטים שונים של דרכי העיצוב של הסיפור המקראי . ההזמנה לעבד הרצאות אלו לכדי ספר לוותה בהתלבטות גדולה . שלושה חששות עיקריים נוגעים גם בהבנת מטרת הספר ובגבולותיו : א . בנושא דרכי העיצוב של הסיפור המקראי נכתבו מחקרים רבים , ביניהם גם חיבורים שלמים שעסקו בהיבטים רחבים של הסיפור . ההחלטה להוציא לאור את החיבור נבעה משתי סיבות . לעתים ( אם כי לא תמיד !) הדיון בדרכי העיצוב של הסיפור המקראי מתרחש בספרה של העיצוב הספרותי כשלעצמו . חוקרים שונים בחנו את הדרכים הפיגורטיביות שבונות את היצירה , עקבו אחר דרכו של הסיפור בהצגת הדמויות , בהתפתחות העלילה , בניצול תופעות לשוניות - אסתטיות וכדומה . לדיונים אלו יש השלכות רחבות על הבנת הסגנון המקראי ומטרותיו , אולם לא ניתן להסתפק בכך . כפי שעוד יידון באריכות להלן , לסיפור המקראי יש ' מגמה ' שנמצאת מעבר לו , מעבר לחוויה האסתטית כשלעצמה . לפיכך , עיקרו של הדיון ראוי שינוע סביב השאלה כיצד אותם אמצעים פיגורטיביים תורמים למגמת הסיפור . אין ספק שיש מקום וערך לבחון את האמצעים הפיגורטיביים כנושא מחקר בפני עצמו ( ' דמויות עגולות ושטוחות בסיפור ' ; ' דרכי האפיון של המרחב ' ועוד ) , אולם יש לראות בדיונים אלו בסיס שעל גביו יש לבחון את מגמת הסיפור . לכן חיבור זה מבקש להדגיש את הספרות בשירות האידאולוגיה , את דרכי העיצוב של הסיפור כמקדמות את מגמת הסיפור . אני מבקש בהקשר זה לאמץ את הנחת היסוד ( השמרנית ) של העמדה האינסטרומנטלית ( של בירסדלי וחבריו ) , שרואה ביצירה אמצעי שמעורר חוויה ושתפקידה ליצור אצל הפוגש בה תודעה מחודשת של משמעות . מאחר שעיקר מגמתו של הסיפור המקראי היא אידאולוגית : ' לחנך , לכוון ולשמש תורת חיים ' , הרי שיש לראות את ' משמעות ' הסיפור כמצויה על הגבול : היא בתוך היצירה וגם מחוצה לה . היא אימננטית ליצירה במובן הזה שהיא 1 אמית , אמנות העריכה , עמ ' . 11 מבוא מתוך חולשה , אנו יוצרים הבחנות , ולאחר מכן סוברים שהגבולות חסרי המשמעות שלנו הם דברים שאנו מבחינים בהם , ולא שאנו עצמנו יצרנו . ( וורדסוורת ' , הקדמה , ב , שורות 224 - 122 (
|
|