|
|
עמוד:13
יש " יותר אפשרויות " . גורם המאפשר את ההגירה כיום הוא הגלובליזציה , אשר הביאה עמה את האפשרות לנוע ממקום למקום ביתר קלות , לברר מידע על היעד , ולעמוד בקשר עם מי שנשארו מאחור . מקובל להציע טיפולוגיות שונות למהגרים , בין השאר על פי הסיבות , המוטיבציות והאילוצים שהביאו להגירתם . כמובן , ככל טיפולוגיה גם זו לוקה בהכללות אשר עלולות להיות גסות מדי , שהרי ברקע להגירתם של אנשים עומדים על פי רוב מגוון מניעים וצרכים . עם זאת מקובל להצביע - בתוך מגוון סוגי המהגרים ( כגון מהגרי עבודה , מהגרי איחוד משפחות וכדומה ) - על סוג ייחודי של מהגרים : הפליטים ומבקשי המקלט , אשר החלטתם לעזוב את מדינתם ולהגר לא נעשתה מתוך בחירה או העדפה אלא מתוך אילוץ וכורח . המונח פליט מוגדר מבחינה משפטית באמנה בדבר מעמדם של פליטים משנת . 1951 אמנת הפליטים נוסחה על ידי כמה עשרות מדינות , אירופיות ומערביות ברובן , ובניסוחה השתתפו גם ישראל וארגונים יהודיים . למעלה מ - 140 מדינות . 13 ראו למשל " William Petersen , “ A General Typology of Migration American Sociological Review 23 , 3 ( 1958 ) , pp . 256 – 266 . 14 האמנה בדבר מעמדם של פליטים , סעיף 1 א ( , ( 2 נחתמה ביום 28 ביולי , , 1951 כרך ., U . N . T . S 189 עמ ' 160 – 159 , 137 ( נכנסה לתוקף ביום 22 באפריל , 1954 ) ( להלן " אמנת הפליטים " . הנוסח העברי הרשמי של האמנה מצורף כנספח א לקובץ זה . נוסח זה נוקט לשון " סימן " וממספר את הסעיפים באותיות ; עם זאת , למען הנוחות , בכל אזכור של האמנה במאמרים בקובץ זה נפנה לסעיף ולמספרו - לדוגמה , סעיף 1 ולא סימן א ) . יש לציין כי אמנת הפליטים אינה ההסדר הרב - לאומי הראשון המסדיר את הטיפול בפליטים ובמבקשי מקלט . אמנם עד לשנות העשרים של המאה העשרים לא יוחד הסדר רב - לאומי לטיפול בבעיה וכל מדינה מצאה פתרונות אד - הוק להתמודדות עם הפליטים שהגיעו לשטחה , בכליה שלה או באמצעות הסכם עם מדינות שכנות . עם זאת , לאחר הקמת חבר הלאומים ב - 1920 כונן הסדר רב - לאומי , תחילה לשם טיפול בבעיית הפליטים הרוסים והארמנים של ראשית שנות העשרים ובהמשך לשם טיפול בפליטים מארצות מוצא נוספות . ראו , Joanne van Selm - Thorburn Refugee Protection in Europe : Lessons of the Yugoslav Crisis , The Hague and Boston : Martinus Nijhoff , 1998 , pp . 22 – 28 . 15 בניסוח אמנת הפליטים השתתפו אוסטרליה , אוסטריה , בלגיה , ברזיל , קנדה , קולומביה , דנמרק , מצרים , צרפת , גרמניה , יוון , עיראק , ישראל , איטליה , הוותיקן , לוקסמבורג , מונקו , הולנד , נורווגיה , שבדיה , שווייץ ( שייצגה גם את ליכטנשטיין ) , טורקיה , בריטניה , ארצות הברית , ונצואלה ויוגוסלביה ; איראן וקובה שלחו משקיפים למעמד ניסוח האמנה , וכן היו נציגים לארגונים בין - לאומיים ולארגונים טרנס-לאומיים ( . ( INGO s יש חוקרים הטוענים שהדומיננטיות המערבית - אירופית הזאת מובילה לאירופוצנטריות ולפרו - מערביות של האמנה . ראו למשל . James C , Hathaway , The Law of Refugee Status , Toronto : Butterworths , 1991 pp . 6 – 10
|
|