|
|
עמוד:9
החיבור , העוסק בהשפעת הדגמים הפואטיים הרוסיים על אמנות הסיפור שלו ועל מחשבתו האמנותית באופן כללי . כמו שנראה להלן , ברנר התעניין ביותר בביקורת הספרות הרוסית הרדיקלית ( בלינסקי , דמיטרי פיסרייב ) , שעודדה את " הפואטיקה של המעורבות " , וביצירות של הסופרים הנרודניקים ( אוספנסקי , פיודור רשטניקוב , מיכאילובסקי ) , שהפואטיקה הפרגמנטרית שלהם שימשה לו מקור השראה לפיתוח סגנונו הכאוטי וה " מרושל " , אך גם הקשוב מאוד להמולת החיים ולסבלם של בני אדם . עם זאת , לאחר שהבשיל בתור אדם ויוצר התעניין ברנר מאוד בדגמים נרטיביים מתוחכמים יותר , ובעיקר בדגם הפואטי של דוסטויבסקי שהפך אינטרטקסטואליות , פרודיה ועירוב סוגות לאמצעי ראשון במעלה לגילוי האותטניות . ואכן , הדגם הזה שימש את ברנר בהתבוננות הביקורתית המפורסמת שלו באידאולוגיה הסוציאליסטית ובאידאולוגיה הציונית מעמדה " מרוחקת " , אירונית , ובסופו של דבר אולי גם אובייקטיבית יותר . עוד נדון בפרק הזה בהשפעת השיח על " גיבור זמננו" בספרות הרוסית ( החל בגיבור הרומנטי בתחילת המאה התשע עשרה וכלה בגיבור הדקדנטי בן ה Fin de siecle ביצירותיהם של אנטון צ ' כוב , לאוניד אנדרייב ופיודור סולוגוב ) על עיצוב הדמות הראשית ביצירתו של ברנר . עיון ביצירתו של ברנר בהקשר הרוסי אינו מאפשר להפריד הפרדה מלאה בין המחשבה האסתטית ובין המחשבה החברתית . הדבר ניכר בייחוד בביקורת הספרות של ברנר , שנועדה מבחינתו לשמש כלי להערכה עצמית לאומית . מטרת הפרק השלישי של העבודה היא לבחון את רשימות הביקורת של ברנר על סופרים יהודים ( מרדכי זאב פיארברג , מיכה יוסף ברדיצ ' בסקי , ש ' בן ציון , ישעיהו ברשדסקי , הירש דוד נומברג , גרשון שופמן , אורי ניסן גנסין , פרץ סמולנסקין , מנדלי מוכר ספרים ) בזיקתן למחשבה האסתטית הראליסטית ברוסיה . במוקד הדיון עומדת היענותו של ברנר לתאוריה האורגנית של בלינסקי , ובפרט ראייתו ב " גיבור זמננו " סמל מכליל להלכי רוח חברתיים . בפרק הזה נדון גם בניסיונו של ברנר לגבש בסיס תאורטי לאסתטיקה של הראליזם הסימבולי שהיתה צריכה לשמש לדעתו חלופה לראליזם האובייקטיבי נוסח מנדלי . הפרק הרביעי של הספר עוסק בתשתית הרעיונית שהדריכה את ברנר במאמריו הפובליציסטיים על הסוגיות הבוערות בציבוריות היהודית , בעיקר שאלות הציונות והסוציאליזם . הדיון מתמקד בזיקה של מחשבתו החברתית
|
|