|
|
עמוד:
איננה נותנת את התוצאות הטובות שציפינו להן " . המוביל במתקפה היה דווקא שר נחבא אל הכלים , נתן פלד , השר לקליטת עלייה , שלא היה מעורה במערך הביטחוני . שאלת תם הייתה בפיו : " יכולנו למנוע ( את המלחמה ) אילו היינו מתחילים את הגיוס שלנו 48 או 36 שעות לפני כן ( קרי לפני הדיווח של מרואן )? " דיין : " לא חשבנו שתהיה מלחמה " . פלד : " ראינו נגדנו את המערך הסורי והמצרי ולא הייתה לנו הערכה נכונה לעניין זה " . דיין : " זה נכון , עם זה אני מסכים " . " נכון הוא שלא ידענו מראש מתי יתחילו הערבים במלחמה " , אמר שר הביטחון בהמשך . " מי שיש לו המונופול לדעת מה עומד לעשות הצד השני , ינעם לו . איני מתבייש במודיעין שלנו . זה שלא ידע שבועיים קודם לכן שהם עומדים להיכנס למלחמה אין זו אשמתו " . בעקבותיו יצאה גולדה מאיר בהגנה על המודיעין , למעשה על אלוף אלי זעירא . " אין אני יודעת מה אנחנו רוצים מעצמנו . בכלל אנחנו מפונקים . אנחנו צריכים לדעת מתי ערבים מתחילים משהו . אני חושבת שיש לנו מזל יוצא מן הכלל במידת המידע שיש לנו . אי אפשר לדרוש מהמודיעין להגיד מה הם ( האויבים ) צריכים להחליט . הם התלבטו , התלבטו והתלבטו - והנה באו שתי הוכחות שעליהן בהחלט היה אפשר לבנות : האחת ביום שישי , כאשר הרוסים החלו להוציא מסוריה את משפחותיהם . אחרי כן , נדמה לי בשבת בבוקר בשעה 04 : 00 ( דיין דיווח לה בשעה , ( 03 : 50 קיבלנו ידיעה " . דיין , השלמת מידע : " עד יום שבת בשעה 04 : 00 ההנחה הייתה שאין הם יוצאים למלחמה . אני מצטער שהידיעה שהגיעה אלינו בשעה 04 : 00 לא הגיעה קודם לכן ביום שישי או חמישי . לפני זה לא ידעתי . ברגע שידעתי ניתנה הפקודה לגיוס . הידיעה הגיעה ממקור מודיעיני מאוד נאמן " . השר פלד , המקשה המוביל , המשיך להקשות , וראש הממשלה שבה והתייחסה אליו ברוגזה שבקעה מתוך דבריה . " אי - אפשר להגיד את המקור שממנו קיבלנו את הידיעה . אבל יכול היה בהחלט להיות שגם שעות אחדות לפני המלחמה לא נדע שהיא תפרוץ . אולי הדבר הטבעי היה שלא נדע על כך " . האם בדבריה של מאיר היה טמון סוד כלשהו , למשל שהמקור התוודע למועד רק על סף פגישתו עם זמיר ? זה היה הרגע בו " נכנס " מרואן לחדר . ראש הממשלה : " במקרה בנס הגיעה אלינו הידיעה ) אור ל - 6 באוקטובר ( . המקור הזה יכול היה בכלל לא לבוא אלינו . כעבור 100 שנה אפשר יהיה לספר שבכל זאת ידענו וכמה זה פנטסטי שבכל זאת קיבלנו את ההתראה הזאת " . אז מי היה אשרף מרואן ? במילים אחרות , המצרי הצעיר , נאמנו של סאדאת , הביא את הגאולה . האומנם ? לא בדיוק . אם להשתמש במונח משיחי , הרי שכאשר עשה זמיר את דרכו ללונדון , ב - 5 באוקטובר בשעה 15 . 00 בערך , נקלט ביחידה 8200 מברק מוצפן משגרירות עירק במוסקבה . זה הבהיר חידה גדולה שלא נפתרה עד אז על ידי אמ " ן : בלילה שבין 4 ל - 5 באוקטובר נערך פינוי חפוז של מומחים רוסים ממצרים , והסיבה לא הייתה ידועה . והנה , במברק המיורט על סף כניסת החג היהודי , הוסבר כי פינוי המומחים נובע מכך שבכוונת סוריה ומצרים לצאת למלחמה נגד ישראל . תחת להפוך מידע יקר מפז זה , "ידיעת זהב " כהגדרת איש המודיעין הבכיר תא " ל ( מיל ' ) עמוס גלבוע , למטבע עובר לסוחר , הורה ראש אמ " ן אלי זעירא לעכב את הפצתו לגורמים שאמורים היו להפוך אותו למבצעי , ובמילים אחרות - להקדים את גיוס המילואים למספר שעות נכבד לפני בוא מידעו של זמיר מלונדון . כל שזעירא היה צריך לעשות הוא להעביר מידע זה לרמטכ " ל שעדיין שהה בליל כל נדרי בלשכתו . בעדותו לוועדת אגרנט טען זעירא כי הוסבר לו שהשגריר העירקי במוסקבה , אשר שיגר את המידע לממונים עליו בבגדד , אינו אמין , ועל כן לא יוכל לדווח לרמטכ " ל מידע לא אמין . כך הלכו לאיבוד שעות שהיו מקדימות את גיוס המילואים בעקבות ידיעת הזהב המצומצמת של מרואן לזמיר . ועדיין נותרה הדילמה , פענוחו של אותו מרואן . האם ניתן להכלילו בשדרת הז " לים של המוסד במתחם המל " ל , או בין אלה המונצחים מחוץ לגדר , משל סימן שאלה מרחף מעליהם ? נראה לי כי כל עוד לא נדע את סיפור חייו לפרטיו של מרואן – ולדעתי המידע השלם בעניינו הלך עם נאצר ועם סאדאת לקבריהם - לא נוכל לעמוד על מהותו מבחינת מדינת ישראל . אבל אלוף בדימוס שלמה גזית , שירש את אלי זעירא כראש אמ " ן , טרח להתמודד עם דמותו , מהותו וערכו של מרואן . את גזית הנני מכיר שנים רבות . יואל בן פורת , מפקד 8200 בתקופת מלחמת יום הכיפורים , אישיות מוערכת מבחינות רבות , בוודאי אינטלקטואל אמיתי , כינה את גזית "הכוהן הגדול של המודיעין " . אין ספק שגזית נמנה על המעמיקים שבהם . הוא סבור כי המחלוקת בין הסומכים על מהימנותו של מרואן , בראשם מפעילו צבי זמיר , ובין המצדדים בתאוריית היותו סוכן כפול , וראש וראשונה להם אלי זעירא , על כל פרטיה הדרמתיים , אינה אלא " הערת שוליים " , שלמרות היותה כזאת גרמה להזנחת שאלות מפתח כבדות יותר . לכן , לדעת גזית , חידת אשרף מרואן מחייבת בחינה , והוא אכן שטח יריעה נרחבת ומרתקת , אבל ללא סימן קריאה בסופה . בספרו האוטוביוגרפי של גזית העומד לראות אור ייכתב כך : " קהילת המודיעין הישראלית נפלה בפח . בתקופה שבה הופעל על ידי קהילת המודיעין המציא ( מרואן ) לידינו מסמכים ומידע אמינים ובאיכות שלא תסולא בפז . כך הפך לסוכן מספר אחד של קהילת המודיעין שלנו במצרים . אמינותו זכתה לעמוד על כף המאזנים מול כל שאר מקורות המידע שהיו לקהילה ... תרם למצב יוצא דופן זה גם ראש המוסד זמיר , שנהג להפיץ את הדיווחים המקוריים שהתקבלו ממרואן לקבוצה מצומצמת בדרג המדיני - ביטחוני העליון ... במשך יותר משלושה שבועות , מ - 13 בספטמבר ועד ל - 5 באוקטובר , הצטברו אצלנו ידיעות מדאיגות , אשר באורח נורמלי חייבו את ישראל להתייחס אליהן בדאגה וברצינות , וחייבו אותנו להכריז על מצב כוננות ואולי אף על גיוס מילואים . דבר לא נעשה . ההחלטה הבלתי מודעת שאומצה על ידי הדרג המדיני הבכיר הייתה חד - משמעית : כל עוד לא נכנסו ידיעות מתריעות מאשרף מרואן ולא הונחו דיווחיו על כף המאזניים , נדחו הטיפול והתגובה בכל המידע הרב והמדאיג מכל יתר מקורות מערך המודיעין . " דומה שהמסקנה ברורה : לעולם אין לתלות את ההערכה המודיעינית על מקור אחד ויחיד , בין אם זה מקור אנושי , אלקטרוני , תצפית אנושית או אווירית . יש כמובן לחתור ולשאוף ולהשיג מקורות כאלה ולהתברך בהם , אך אסור בתכלית האיסור להקנות להם , מעמד - על בו הם , והם בלבד , שקולים כנגד כל המידע המודיעיני הרב המצוי בידינו . אנו חייבים לזכור תמיד כי כל מקור עלול , מסיבות שונות , לאכזב ולא לעמוד בציפיות " . ולסיומה של פרשה חוזרת השאלה לפתיחתה : האם היה מרואן סוכן כפול , עונה גזית : "כאשר החלתי לכהן כראש אמ " ן ב - , 1974 מיניתי צוות שהונחה לבחון אפשרות שמרואן היה סוכן כפול . הצוות חזר ובידו המענה כי לא ניתן להוכיח שמרואן לא היה סוכן אמין " . הערות למאמר מתפרסמות בגיליון האינטרנטי " מי שיש לו המונופול לדעת מה עומד לעשות הצד השני , ינעם לו . איני מתבייש במודיעין שלנו " , אמר שר הביטחון
|
|