מבוא

עמוד:10

ורסקולניקוב בהחטא ועונשו מאת פיודור מ ' דוסטויבסקי , היו עד מהרה לאייקונים תרבותיים . בעיני השמרנים המילה " ניהיליסטים" שימשה תדיר כינוי גנאי למהפכנים ולרדיקלים למיניהם , גם אם אלה לא ראו עצמם ניהיליסטים כלל ועיקר . במהלך שנות השישים , לאחר שהתפרסמו הרומנים אבות ובנים ( , ( 1861 מה לעשות ? ( 1863 ) והחטא ועונשו ( , ( 1866 הפכו הניהיליזם והניהיליסטים למוקד של אינטרטקסטואליות , פרודיה ורטוריקה , ואלו הביאו לעירוב בין ז ' אנרים ספרותיים שונים . ברומנים הניהיליסטיים יש בדרך כלל , לצד הסיפור המלודרמטי , גם מסה פילוסופית ופובליציסטיקה . רשימות הביקורת שנכתבו עליהם קידמו , לעתים בגלוי , פרוגרמות פוליטיות צרופות . ביקורת הספרות הרוסית באותה עת עסקה תדיר במשמעויות המטפיזיות , האתיות והפוליטיות של הניהיליזם ושל ההתנהגות הניהיליסטית שהשתקפו ביצירותיהם של טורגנייב , צ 'רנישבסקי ודוסטויבסקי . העיסוק האינטנסיבי בסוגיות האלה חרג מעבר לגבולות השיח הספרותי והפך אותן למוקד השיח החברתי . במובן הזה התמה הניהיליסטית בספרות הרוסית איננה מושא למחקר ספרותי בלבד , אלא גם מושא למחקר ההיסטוריה התרבותית והחברתית . זאת ועוד , בשנות השישים של המאה התשע עשרה בלטו ברוסיה שתי מגמות פוליטיות : מדיניות הרפורמות הליברליות של המשטר הצארי , ולעומתה הרדיקליזציה של תנועת השחרור . מטבע הדברים , את המגמות האלה ליווה קיטוב חברתי הולך וגובר . על כן לא מפתיע שסופרים רוסים בתקופה זו נטו להתפלמס ביצירותיהם עם טקסטים בדיוניים אחרים , עם הכתבים הפובליציסטיים ועם הלכי רוח חברתיים . וכאן נשאלת השאלה : האם הרומנים וביקורת הספרות בשנים אלו היו אחד הגורמים ההיסטוריים הראשיים לשינוי החברתי ולקיטוב האידיאולוגי שהתרחשו ברוסיה ? ואם כך הם פני הדברים , והספרות אכן הפכה לחלק אינטגרלי מהשיח האידיאולוגי , האם נכון לדון ביצירות ספרותיות שנכתבו בתקופה זו כאילו היו מבעים אוטונומיים

מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר